ולא יטעך מה שבא בעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם ואמר לעיני ישראל לא אמר לעיני כל ישראל כמו שבא במשה. יוכל לטעון הטוען אם הדבר אמת הוא כמו שנאמין אמונה קיימת האות ההוא הגבול שהוא עמידת השמש נודע לכל ישראל כמו שאותות מרע"ה היו נודעות כלם לכל ישראל ולא לפני כלם, וכן מופת קריעת ים סוף ומופת קריעת הירדן אשר הוא מלא על כל גדותיו כל ימי הקציר וברגע אחד נחלקו המים בעת נטבלו כפות רגלי הכהנים בירדן ולא נקפאו המים רק היו עומדים במאמרו של מלך והיו שם כל ישראל לבד הנשים והטף מבני גד ובני ראובן, וכן הפלת חומות יריחו ותקעם בשופרות ביום השביעי היו שם כמה אלפים מישראל ונודע הדבר לכלם ידיעה שלימה. ומופתי אליהו ואלישע היו גדולים ומן הגדולים שבמופתי אליהו מהמופת שנעשה על יד משה רבינו ירידת האש על המזבח שמיני למלואים שהיא אחר ירידתה היתה פעולתה לפי טבעה, ואש אליהו פעלה לפי טבעה ובהפך מה שבטבע שלחכה כל המים אשר בתעלה, וכן היה זה נגד החולקים עליו והם נביאי הבעל היו ארבע מאות וכמה אלפים מישראל נמשכים אחר עבודתו. אבל לא היה זה לפני כל ישראל כמו שאמר הר"ם מורינו לפי שלא היו מקובצים יחד כי כל שבט ושבט היה בנחלתו ובארצו, ופרעה לא חלק במשה על אמונתו רק עד סור הצפרדעים שאמר לו העתירו אל ה' ואז הודה לו עליה כי מהשם הוא, וכן בדבר אמר ה' הצדיק ולא היה נמנע מלשלחם רק מצד קושי לבו לפי שהחזיק בהם להיותם עבדיו. וכן מן המופתים הגדולים שעשה אלישע שהיה בשומרון רעב כבד מאד עד שהיה ראש חמור בשמונים כסף ואמר אלישע כה אמר ה' סאה סולת בשקל מחר בשער שמרון עד שחשב השליש שזה דבר נמנע ואמר הנה ה' עושה ארובות בשמים אם יהיה הדבר הזה, אבל לא היה לעיני כל ישראל לפי שלא היו מקובצים יחד ואלו היו יחד היה עושה זה בפני כלם, ומ"ש הכתוב ביהושע שאמירתו היתה לפני קצת ישראל ולא לעיני הכל, בהגעת האות ידעו כלם, וכן במשה רבינו בכל האותות שעשה במצרים לא הודיעם קודם בואם רק לפרעה ועבדיו לא לישראל שהם היו בארץ גושן, וכן באמרו אם בריאה יברא ה' לא שמעו זה רק קצת ישראל שהיו סביבות דתן ואבירם אמנם בעת בא האות ידעו כלם, וכן בשני פעמים שעמד בהם ארבעים יום לא הודיעם זה קודם אמנם אחר רדתו, ויש לשאול בענין מופת יהושע איך אמר הפסוק ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש, והלא בכל מה שבקש מרע"ה מאת הש"י היה שומע בקולו לבד ההשגה המכונה בראית הפנים ובקשת הכנסו לארץ, וכן שמע בקול אליהו על ירידת האש באמרו ענני ה' ענני. וכן אמרו בשמואל אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, וכן נוכל לומר בכלם. והתשובה בזה שהנביאים כלם השם הודיעם האותות ההם קודם עשותם או בעת התפללם אליו כמו שאמרנו, אמנם מופת השמש אשר נעשה ע"י יהושע לא קדמה לו הודעה מאת השם, וכן הוא לא התפלל על זה רק אמר שמש בגבעון דום והיה לבו נכון בטוח בשם שיעשה רצונו וזה היה מן הפלאים היותר גדולים זולת שמיעת קול דבור בהר סיני, אם זה כפשוטו כמו שנאמין אמונה קיימת כי לא קצרה יד ה' לעשות ברצונו בתחתונים או בעליונים, ומופת חזקיהו היה כמו זה אבל לא בזה התואר, וזה שהנביא אמר לו ביום השלישי תעלה בית ה' והוא שאל לנביא מה אות כי אעלה בית ה' ונתן לו הנביא אות כרצון הש"י והוא שאל אות יותר גדול שישוב השמש אחורנית עשר מעלות במעלות אחז אשר ירדה וכן עשה השם, כאלו תאמר דרך משל שעברו מן היום שני חלקיו ושב אחורנית עד ששב בחצי השמים, לא שהנביא אמר בגזרה שוב אחורנית כמו הענין ביהושע. מכל מקום הפרש יש בין משה לשאר הנביאים שנאמר בו אשר ידעו ה' פנים אל פנים מה שאין כן באחרים, וכן באותות יהושע אות השמש ידעוהו כל ישראל וכן אות הירדן ואות נפילת החומה נעשו לפני חמש מאות וחמשים אלף מישראל והם חשובים כאלו היו שם כל ישראל. ואמר לו השם אחל גדלך בעיני כל ישראל ואמר גדל ה' את יהושע בעיני כל ישראל, אבל אותות משה רבינו רבו המספר והוא שכל האותות שנעשו במצרים ובמדבר ידעום כל ישראל בעשותם. וחלילה לרבי הקדוש מורינו שיכחיש עמידת אור השמש ליהושע אשר היה מופת גדול בתכלית הגודל שהשתדל הכתוב בספור גדלו ובמעלתו ושלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, וכבר הארכנו המאמר בזה הפרק ולא עורר מורינו בצד (אצטן) אסתן, שאם חשב הרב השלם שהיה משל לישראל על ההצלחה שהגיע להם ביום קצר כיום ארוך איך הצריך להבדילו ממופתי משה רבינו עד שלא מצא דרך ההגדל מצד מעלת המופת אלא שלא נאמר בו לעיני כל ישראל, וראה אמרו עמידת השמש השעות ההם, ולא יסבול זה פירוש אחר אלא מה שהוא מובן ממנו שהוא עמידת השמש ממש. וכן הקישו למופת אליהו, וכמו שדעת הר"ם בו שהוא אמתת ענין לא משל כמו כן הוא דעתו בעמידת השמש, וראה אמרו עוד כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם, אלו עדים נאמנים שדעת הר"ם שעמידת השמש הנה כמשמעו שעמד בלא תנועה זמן מה מהשעות וסרה טענת כל לשון מדברת סרה ודבה עליו. ועוד אם היה דעת הרב כמו שיחשוב הצלחה, ואם זה לא יצוייר ואין ראוי שיבוקש ואין בזה ענין נכר ולא מורגש, אין בזה שנוי טבע, והוא שיבקש שיגיע לו תוספת הצלחה ביום הקצר כמו שראוי שיהיה ביום הארוך, ולא ימנה זה בכלל המופתים עד שלא יבדילנו הרב ממופתי משה אלא מצד שלא נאמר בו לעיני כל ישראל. וכן אנשי המלחמה לא שיערו בו ולא ירגישו בזאת התוספת כי הטרודים בדבר מהטרדה החזקה לא ישערו בזמן, וידמה להם היום הארוך כאלו הוא יום קצר, ולא יודע זה ולא ישוער שיהיה הענין ההוא מופת, והכתוב הפליג המופת, וחלילה מהאמין הר"ם חלופו, כי הוא הבדילנו מן התועים בדעותיו האלהית, וקראנו ליחוד השם וידיעתו בדרכים אמתיים: