ולא יתכן לפי זה הדעת שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה ולא יתנבא, אם הענין כן כמו שהניחו הפילוסופי' שהנבואה טבעית אחר שהפילוסופים הגיעו אל החשיבו' ואל השלמות הגדול כשלמות הדברי ובמדות וחסידות וא"א שלא היו בהם רבים שהיה להם שלמות הכח המדמה עם המעלות הנזכרות ולא מצאנו אחד מהם שיגיע לו הנבואה ולא שיתפאר בה ואם היה ממה שבטבע היה אריסט"ו ראוי לנבואה להפלגת עיונו וגודל שלמותו וכן רבים מהם:
והנמנע מזה אמנם הוא כמו שנמנע מהניע ידו בירבעם או נמנע הראות במחנה מלך ארם בענין אלישע. הורנו הרב השלם שהנבואה תצטרך לשלמות המדמה ולשלמות הדברי בלמוד ולשלמות המדות וכאשר הגיע לו ענין טבעי הוא שינבא אמנם השם מונעו מזה לפי רצונו, ואמר שהוא מכת הנפלאות והמשיל בענין יד ירבעם ודומה לו אשר הענין טבעי שיניע ידו בבחירתו והשם מנעו, והנה זה היה על צד העונש בעבור שחשב להזיק לנביא, אמנם מי שיש לו שלמות הכח המדמה ושם השתדלותו בלמוד ובמדות הטובות אשר הם הכנות בהצעות למעלות הדבריות והכין עצמו לדרוש את ה' ולהתקרב אליו ולהשיג אמתת מציאותו כפי היכולת, ואין ספק כשיגיע למעלת הנבואה הוא יותר קרוב ויותר דבק בשם וידע מאמתות המציאות ומאמתת מציאות הבורא ית' יותר ויותר ממי שאינו נביא, כמו שאמר הרב בפ' ל"ד ודע כי הנביאים האמתיים ישיגו השגות עיוניות לא יוכל אדם לדעת הסבות אשר יתחייב ממנו הידיעה ההיא, ואחר שהענין כן (שאין) הנביא יותר נכבד ויותר מעולה שיודע מסודות המציאות ומשיג השם יתעלה השגה אמתית יותר ממי שאינו נביא, והנבואה טבעית לכל מוכן ומזומן לה, איך יבא זה מלפניו וימנע טוב מבעליו, הלא ההתקרבות וההתדבקות בו הוא המבוקש ממנו כמו שאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ואמר ובו תדבק ההתדבקות האפשר לפי טבע שכלו: