כי פעמים ימנה הכדור אחד ואע"פ שבו גלגלים הרבה כמו שאבאר זה, רמז למה שיבאר בחלק שני שהכדורים ארבעה האחר כדור השמש והשני כדור הירח והשלישי גלגל חמשה כוכבי לכת חושב אותם כאחד והרביעי גלגל הכוכבים העומדים:
ובבראשית רבה אמרו בפרשם למאמר יתברך מעונה אלהי קדם הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו. רוצים בזה שהוא קיום המציאות והוא מעמידו והוא לו כצורה לכל בעל צורה:
כי הטל אינו כפשוטו. ר"ל שהם המשילו השפעת התחיה ברצון השי"ת לטל ולקחו בזה דרך הפסוק שאמר בספור ענין תחיית המתים העתידה להיות כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל:
ולא הנשמה ההוה היא הרוח ההוה. פי' כי הם שני ענינים, הרוח רוצה בו הנפש החיונית שהיא המרגשת אשר מאתה יגיעו החמשה חושים, אבל הנשמה לא נאמרה אלא על הכח המדבר אשר בו יושגו המושכלות ובו ידע הנמצאות המורות על מציאות הבורא יתברך והיא הנשארת כאשר שמר תורת השם ומצותיו והשיגו ההשגה האפשרית לו שהיא על דרך השלילות הנעשות במופת:
ולזה מנו נשמות ורוחות אמנם הנבדלות הם דבר אחד. רוצה בו הנשארות אחר המות והם אשר השיגו השם ית' ונדברו באהבתו על דרך שאמרה תורה ובו תדבק הוא דבר אחד מכל צדיק וצדיק וכל אחת ואחת קיימת בפני עצמה ולפי ההשגה אשר השיגה בחיי הגוף תהיה מעלתה, וזהו אשר אמרו ז"ל כל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו ויהיה המעלה והתענוג לכל אחד לפי השגתו ולא ישוו בגדולה אבל כל אחד ואחד במדרגה זו למעלה מזו. אמנם נראה לפי מה שאמר במקומות רבים מזה המאמר כי מה שיש לו השארות אחר המות והוא הדבר המתקיים בפועל והוא השכל בפועל הנשאר מראובן ושמעון ומכל מי שיש לו השארות הכל ענין אחר, שאינם עלול ועלולים שיהיה ההבדל ביניהם מצד שהאחד עלה והאחד עלול ואינם גופים שיהיה הפרש ביניהם והבדל אישיהם זה מזה בתמונה ובתואר מן הבריאה שזה דעתו: (הגה"ה מן המחבר אגילה ואשמחה אם יבאר לי מבאר בראיה ברורה שהרב מורינו הקדוש נטע אהלי אפדני כונתו אל המקום אשר נטע שם אהלו בתחלה. אמנם תהיה גזרת מאמרי במקומה עומדת עולה עמי ואינה יורדת עם האומרים שהכל שב דבר אחד עם השכל הפועל וההרחקות המשיגות לזאת הכונה עצומות מאד חוברות אשה אל אחותה בלולאות בקרסי העמידה והקיום, עד שיבא מי שהוא עצום הכח גדול הידיעה מהיר ההתבוננות גבור כשמשון כשיראה כפיר אריות מאמרי שואג לקראתו ישסעהו כשסע הגדי ויקחהו ועל פי עדים נאמנים ישפטהו ולא בעדי שקר והטעאה ידינהו, אבוא אל משכנותיו אשתחוה להדום רגליו, אחזתיו ולא ארפנו כמו נגיד אקרבנו, ע"כ הגה"ה). וזהו ג"כ דעת הפילוסופים והם ידבקו בשכל הפועל אשר הוא הנותן הצורות בחמרים והמוציא שכלם מן הכח אל הפועל והם נפעלים ממנו אם כן הם דומים לו, כי הפועל יתן לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו, והוא להם כמו אור השמש אשר ישים הראות שהוא ראות בכח ראות בפועל ובאור ההוא בעצמו ישיגו השמש אשר הוא הסבה כשיראה הרואה בפעל, כן השכל הפועל יקנה לאדם דבר ירשמהו בכח המדבר מדרגת הדבר ההוא מן הנפש מדרגת האור מן הראות ובו ישובו הדברים המושכלות בכח מושכלות בפועל ובו ישיג הנפש המדברת השכל הפועל, ואמר אבן רשא"ד בספר מה שאחר הטבע במאמר הל' בפרשו דברי אריסט"ו במאמר ואם היה הדבר המתנועע, ומהנה יראה תכלית ההראות שאריסט"ו יראה כי ההצלחה האנושית לבני אדם במה שהם אנשים אמנם הם התדבקם בשכל אשר התבאר בספר הנפש שהוא התחלה מניעה ופועלת לנו, וזה שהשכלים הנבדלים במה שהם נבדלים יחוייב שיהיו התחלה למה שהם התחלה בשני צדדין יחד ר"ל מצד מה שהם מניעים ומצד מה שהם תכלית, הנה השכל הפועל מצד מה שהוא נבדל והתחלה לנו הנה כבר יחוייב שיניעהו על צד מה שיניע לחשוק החושק ואם היתה כל תנועה הנה כבר יחוייב שתדבק בסוף בדבר אשר יניעה על צד התכלית הנה יחוייב שנתדבק בסוף בזה השכל הנבדל, וראה מזה שמה שנשאר מעדת האנשים בעלי השכל המשיגים כפי כח האפשר בהם להשיגו יתדבקו בסוף בשכל הפועל אשר הוא עלתם והתחלתם והמוציאם מן הכח אל הפועל ומניעם תנועת החשוק אל החושק ואם כן ישוב העלה והעלול דבר אחד, ואם עלוליו אין להם תכלית לפי אמונת הקדמות ואין הפרש בזה בין העלה והעלול, ואם העלה בהמרות השכלים אין המספר נופל בהם אלא מצד היותם עלות ועלולים אחר שהפועל יתן לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו איך לא יהיה השכל הפועל עם השכל אשר הוא עלתו דבר אחד שאין להם חומר ולא הבדלים דלא מקרים שיבדל אחד מחברו כמו שנאמר בשכל הפועל שעלוליו ישובו במדרגת העלה ויהיו הם והוא דבר אחד, וכן נוכל לומר בכל השכלים אשר הונח שכל אחד נבדל מחבירו מצד שהאחד עלה והאחד עלול איך לא ישובו כלם ענין אחד שהוא ממינו ודומה לו ולא יספיק כזה תת הסבה בהיות האחד עלה והאחד עלול אחר שהונח שהעלולים מן השכל הפועל ישובו כלם השכל הפעל וזה יתבאר בהקש תנאי מדובק וישנה מקביל הנמשך ויוליד מקביל הקודם ויחובר ההקש, כן אם השכל הפועל ישוב עם עלוליו דבר אחד ישוב השכל הפועל עם עלתו דבר אחר באותה עלה עם העלה העליונה אשר היא עלה לה דבר אחד עם העלה הראשונה שהוא הבורא יתברך עד שיהיה הכל אחד העלות והעלולים אבל לא ישוב השכל הפועל עם עלתו ולא אותה העלה עם עלתה דבר אחד, הנה אם כן לא ישוב השכל הפועל עם עלוליו דבר אחר, ואם יאמר אומר יש בכאן הטעאה כי לפי דעת הפילוסוף שאינו מאמין בסבה פועלת יהיו העלות והעלולים קדומים נמצאים בעצמם אין דין קדימה בין העלה לעלולה ואם העלה עלה לעלול הוא מצד הציור לבד כי העלול מצייר לעלתו וישלם בה אבל השכל הפועל אשר הוא התחלה מניעה ופועלת לנו וישוב השכל בכח שכל בפועל והוא נותן לו הישות והמציאות אפשר שישוב העלול השכל הפועל שהוא עלתו אחר שהפועל יתן לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו ותהיינה הנפשות הנשארות דבר אחד עם השכל הפועל. נשיב כי אנחנו לא נעיין בעלות ועלולים מצד מה שהם קדומים אבל מצד שהם פועל והשכל הפועל יש בהשכל אשר בנו בהשתדלו בעיון פועל גמור קודם מותו לפי בקיותו ועיונו אי זה מספר שנים שיהיה או רב או מעט ויהיה זה ההיקש צודק ונאמר אם ישיב עלולו השכל הפועל והוא היה פועל גמור ישוב השכל הפועל עלתו ואותה העלה תשוב עלתה עד הגיעו אל העלה הראשונה אחר שכלם ממין אחד ואין הפרש ביניהם אלא מצד היות העלול מצייר והעלה מצויירת ואין מי שיאמר בזה כן לא נאמר שהעלול מהשכל הפועל והוא מצייר אותו ישוב השכל הפועל שהוא מצוייר לו שאם כן ישוב המצייר והמצוייר אחד מצד אחר והעלול העלה באותו צד בעצמו, ונעשה היקש אחר אמתי והוא כולל לנו מאמיני החדוש ואומר, כי הכל מודים בשקרות עלות ועלולים אין תכלית למספרם ואנחנו מאמיני החדוש השם ברא עולמו לעת שרצה, ולפי קצת דעות כדי שימלט להם שהאלוה אחד על צד העלול והעלה שיש להם תכלית במספר כמו שהוא מבואר במופת אמרו שהשי"ת ברא השכל השני והשני השלישי עד הגיעם אל השכל הפועל ויהיה ההיקש כן, אבל לא ישוב השכל הפועל עילתו וכן כלם עד הגיעם אל העלה הראשונה כי נמנע הוא שישוב הנברא המחודש הבורא המחדש, כן לא ישוב השכל אשר בנו כשיהיה שכל בפועל לא ישוב עצם השכל הפעל ויהיה א"כ פועל בפעול מצד אחד ומחודש עם המחדש אחד בעצמו, ונניח שהפועל יתן לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו ולא בעבור זה ישוב עצמו כי האב נותן לבן דומה למה שבעצמו ולא בעבור זה ישוב עצמו, וכן צורת ראובן סבה לצורת חנוך ולא בעבור זה הם דבר אחד, א"כ הנשארות לא לפי דעת מאמיני הקדמות ולא לפי דעת מאמיני החדוש אינם דבר אחד. ואחר שיצא לנו בזה ההיקש שלא ישובו הנפשות עם השכל הפועל דבר אחד והכל מודים בהשארותם ויהיה כל נפש ונפש עומדת בפני עצמה. אומר, שאין הסכה ההכרחית לנפילת המספר היותם עלות ועלולים וכלנו מודים שהשכלים רבים והראיה שאין סבת המספר היות האחד עלה והאחד עלול, שהנה נראה בדברים החמריים הנמצאים אתנו אשר אין בהם אלא הטבע לבד שהעלול ישוב העלה ולא יהיה הפרש ביניהן אלא מצד שהעלול והעלה הם בנושאים מתחלפים ואם תחברם יחד לא יוכר ההבדל בין העלול והעלה אבל ישובו שניהם דבר אחד, והמשל בו אם תדליק נר מנר אחר שהראשון הוא עלה לשני תראה ההפרש ביניהן מצד שהם בנושאים מתחלפים ואם תחבר להבת הנר האחד שהוא העלול עם האחר שהוא עלתו ישובו כלם ענין אחד ולא תוכל להבדיל ביניהם, וכן אם מאותו הנר הדולק אשר הודלק מן הנר הראשון תדליק נר אחר וכן מאותו נר נר אחר עד כמה שתרצה וכן אם מאותו נר הראשון תדליק כמה נרות כמו שהנר הראשון לא יוחסר הנדלקים ממנו כן כמו כן נופל תחת הציור שאם יודלקו ממנו כמה נרות או נר מנר והם רבים כל אחד עלול מחבירו אם תצייר אותו בלא נושאים אחרים ויחוברו אל הנר הראשון לא יתוסף הנר הראשון ברבויים כמו שלא יחסר כאשר הודלקו ממנו נרות רבים, ואם זה בבעלי חומר כ"ש בנבדלים אשר אינם בעלי חומר ואין בהם לא חלק ולא חלוקה מצד שהם פשוטים בתכלית הפשיטות אם תתן בהם המספר מצד היותם עלות ועלולים לא ימנע בעבור זה שלא יהיו כלם דבר אחד אחר שהוא דומה לו מכל צד כמו שנאמר בשכל הפועל שהעלול ממנו ישוב בהדרגתו ויהיה דבר אחד עמו. חזרתי בו מענין הנר הדולק כי איננו צריך אלי כלל, וזה כי סבת המספר בלהבות אינם רב אלא מצד הנושאים ולא ישובו הנושאים עם הנושא הלהב הראשון ענין אחד אמנם אפשר שידומה מציאות להבות רבות בלי נושא וישובו כלם ענין אחד, ועל דרך האמת כמו שבהדלקה מהלהב לא יחסר כן בשער השכל שיופשטו הלהבות מנושאיהם ונלבשו בלהב הראשון לא יתוסף, ועוד אם ישובו הנפשות הנשארות אחר המות דבר אחד עם השכל הפועל זה דבר נפלא מאד ורחוק מן הדעת והשכל לא יוכל לציירו כ"ש לאמתו, שא"כ יתחייב לפי זאת ההנחה לדעת הפילוסופים המאמינים בהשארות הנפש שלא יהיה הפרש בין נפש אריסט"ו ובין נפש אי זה פילוסוף שיהיה ואם לא הגיע לכף רגל מעלתו והשגתו, וכן יתחייב לפי דעתנו אם נמשך אחר זה הדעת שיהיה נפש משה רבינו היא נפש אהרן ומרים ונפש אברהם יצחק ויעקב ונפש מי שקדמם מן הצדיקים ונפש דוד ושלמה וכל הנביאים החסידים ואם יש ויש בהם שלא הגיע בחייו לפרסת רגל מעלהו והשגתו, וכן נפש החסיד או הצדיק אשר אין שום ערך בין השגתו והשגת משה רבינו היא נפש משה ודוד ושלמה ומי שקדמם, וכן שכל וכל איש מהחסידים והשלמים נפשו הוא נפש כלם, ולא ימלט הענין משני פנים, והוא ששכל משה רבינו ישיג עצמו ושכל דוד ושלמה ושאר כל השלמים אחר שהוא והם דבר אחד וישיג שהם עצמו וישיג כמו כן שהוא נפש דוד ושלמה וכן כלם וכן דוד ושלמה כמו כן בהשגה עצמה שהוא שכלם ישיגו נפש משה רבינו ואברהם ויצחק ויעקב שהם עצמו וישיגו כמו כן שהם נפש זולתם, או לא ישיגו זולתם, ואם לא ישיגו זולתם לא ישיגו עצמם אחר שכלם ישובו עצם אחד, ועוד א"כ נפש משה תקבל התוספת לאין תכלית והוא בהתחבר אליו נפש כל צדיק וצדיק כשיגיע זמן העדרם וזה הענין מגיע מתמיד עד שיהיה בין חלק לחלק מנפשו הנשארת אלפים מן השנים ויותר ויותר כל עת שתמשך המציאות מתמיד אם כן נפשו הנשארת הפשוטה יש בה חלקים קודמים ומאוחרים כי יגיע בו התוספת תמיד והכל דבר אחד פשוט אין חומר בו ולא יצוייר בו חלוקה ולא קדימת חלק לחלק אחר שאינה בעלת חלקים ואלו כלם ענינים סותרים זה את זה שמאחר שלא יצוייר בנפשו החלוקה אין בכאן חלקים וכל שכן שלא יהיו בה חלקים קודמים מתאחרים לאין תכלית ותהיה קצת הנפש קודמת לקצתה והיא דבר אחד, כל זה רחוק מן הציור מאד ולא יקבלהו השכל אחר שהעקר מתורתנו ומחכמים ומהפילוסופים שהנפש יש לה השארות, וזה ההמשל אשר אמרנו בנפש משה היא ההמשל בכל הנפשות ולא לקחנו נפש משה רק על צד ההמשל, ואם נאמין בזאת האמונה שהכל דבר אחר היא אמונה פחותה בתכלית הגנות. אבל ראוי לנו שנמשך אחר דעת התורה ודעת נביאנו ודעת חכמי תורתנו שהמחוייב עלינו שנמשך אחריהם ונאמין אמונה קיימת בהשארות הנפשות כמו שנזכר במקומות רבים, אם בתורה כמו שאמר עם נושע בה' ואמר למען ייטב לך והארכת ימים ופירשו ז"ל לעולם שכלו טוב ולעולם שכלו ארוך, ומן הדין שנאמר בזה כי כמה נכבדים צדיקים וחסידים מתו על קדושת השם רבו כמו רבו מספרם ואם לא היה להם גמול אחר המות היה זה עול בחק השי"ת מכל חסרון והוא אמר בתורתו הקדושה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע והיכן הוא טובתו של זה אשר נהרג על קדושת שמו, וכן אביגיל אמרה והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, ואמר דוד כי לא תעזוב נפשי לשאול ולא תתן חסידך לראות שחת, ואמר שלמה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ואמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, ואמר הנביא בהפלגת הטובה ההיא אשר אין לה ערך ולא דמוי, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ואמרה התורה השלמה פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם, ואמרו רז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, הרצון בזה שהם מתענגים בתכלית התענוג בהשגת כבוד בוראם אשר התענוג ההוא לא יקבלהו הדאגה, ואמרו עוד קטן וגדול שם הוא בזה העולם קטן יכול להיות גדול וגדול יכול להיות קטן, ר"ל קטן יכול להיות גדול אם עמד זמן מה והשתדל בידיעת הדת ובחכמה אשר נצטווה בה כאמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הרצון בזה השגתו שהוא אחד גמור ושהוא המושל והמנהיג כל בריאותיו, ואמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, שהמהלל הגמור הוא שידע מציאותו ושהוא האדון המשגיח בכל כמו שאמר עשה חסד משפט וצדקה בארץ, אמרו שבזה העולם אפשר לו להגיע אל זאת המדרגה, וכן גדול אפשר להיות קטן אם שנה ופירש ונמנע מהשתדלות בהשגתו, אבל בעולם הבא אין גדול יכול להיות קטן ולא קטן יכול להיות גדול, הרצון בזה שלפי ההשגה אשר השיג כל אחד בחייו יהיה מעלת נפשו אחר העדרו וכל אחד לפי מה שישיג יהיה לו בהשארותו התענוג והוא מתחלף בה כפי יתרון השגתם אשר השיגו בחייהם ולא אחד באחד ידובקו ולא ישובו הכל דבר אחד כקטן כגדול, וכמה מדרשים מדברי חכמים באו בזה הענין ר"ל ההשארות אשר תהיה לנפשות הצדיקים והחסידים כל אחד לפי השגתו, ואין טענה באמרם נשמתן של צדיקים, כי הרצון בזה נשמת כל אחד ואחד כמו שמלת גופם ירצה בו גוף כל אחד ואחד והוא אמרו ועל גופן הוא אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם, וראה אמרו ברשעים גופן כלה ונשמתן נשרפת, ואמרו ברא נשמתן ולא ברא גופן, ואמר הכתוב את גופת שאול ואת גופת בניו, וכמו שהנרצה במלת גופם גוף כל אחד ואחד כן הענין בנשמתן נשמת כל אחד ואחד, וכמוהו רבים בתורה פעם יאמר נפשנו ופעם נפשותינו ופעם נפשכם ופעם נפשותיכם ואמר כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש בלשון יחיד ואם הם גופים רבים, ותמצא שאמרו דאמר להו ההוא מינא אמריתו נפשותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ואמרו ועל נפשותם של צדיקים הוא אומר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, א"כ אין הפרש בין אמרו נשמותן ובין אמרו נפשותיהן שהרצון בנשמתן נשמת כל אחד ואחד ולא שיהיו כלם דבר אחד ואמרו ונחל עדניך תשקם שכל אחד ואחד יש לו עדן בפ"ע, א"כ האמונה הישרה והנכונה אחר שתתקיים מן התורה והנביאים השארות הנפש היא שנאמין שכל נפש ונפש עומדת בפני עצמה, ואין לטעון עלינו במה יפרד שכל כל איש זה מזה אחר שהם דברים שכליים ואינם בעלי חומר ואינם עלות ועלולים, שהרי אמרנו בשכל הפועל שהוא עלה ועלוליו רבים ישובו העלה והעלול ענין אחר לפי דעתם וכמו שנראה ממשלנו א"כ אין הסבה בהפרד השכלי והיות כל אחד נבדל מחברו מצד היותם עלות ועלולים אחר שמצינו עלה ועלול ישובו ענין אחד לפי דעתם, וכן אינו נופל תחת הציור אחר שהשכלים הנבדלים אינם בעלי חומר שיפול בהם המספר מצד שהם עלות ועלולים אחר שהם פשוטים בתכלית הפשיטות הם מתדמים זה לזה מכל צד א"כ יש לנו לומר שאחר שהונח שהשכלים רבים לא יהיה הסבה במספרם מצד שהאחד עלה והאחד עלול לפי דעת הפילוסופים מאמיני הקדמות ולא שימצא האחד חבירו לפי קצת דעת בעלי החדוש המאמינים בסבה פועלת, אבל נאמר שהשם יתברך ברא השכלים נפרדים שוים במעלה או בלתי שוים ולא שהמציא אחד לזולתו, ואין לנו לומר במה יפרדו זה מזה שאין זה נופל בציור השכל כמו שיש דברים רבים ואם הם מורגשים אין השכל יכול לקבלם על אמתתם הלא תראה בגופי הגלגלים כמה דברים מהם נעלמים מן הפילוסופים בתבונתם וסבובם וענינם ואינם משיגים מהותם ואנחנו בעלי התורה הקדושה מה לנו ולצער הזה ולומר שהשם יתברך ברא השכל הראשון והשכל הראשון השני והשני השלישי וכן עד תשלום מספרם ומהם יתחייבו הגלגלים והכוכבים, ומה הפסד יש בזאת האמונה שהיא כפי התורה השלמה והנביאים כלם שהשם ברא הכל ברצונו הנמשך אחר חכמתו אשר הוא עצמו ואינה דבר יוצא חוץ מעצמו ולא בהתחלף הפעולות יתחלפו הענינים הנמצאים בעצם הפועל, והנה לך משל בזה כמ"ש הרב בענינים הנמצאים אתנו ר"ל שיהיה הפועל אחד ויתחייבו ממנו פעולות מתחלפות ואע"פ שלא יהיה פועל ברצון כמו האש אשר תתיך שאר הדברים ותקפיא קצתם ותבשל ותשרוף ותלבין ותשחיר וכן הכח המדבר אשר באדם יבאו ממנו פעולות רבות מתחלפות ואם הוא כח אחר פשוט אין רבוי בו כ"ש בהשי"ת אשר התעלה על כל ספור יגיעו ממנו פעלים רבים מתחלפים בלא שנוי בעצמו, וברא השכלים כלם ומספרם כפי אשר גזרה חכמתו וברא הגלגלים והכוכבים והארץ וכל אשר בה ושם בגלגלים כח ההנעה בשלמות עצמם ולשלמות זולתם שהם ישפיעו הטובות במציאות תמיד כפי גזרת האל ורצונו הקדום, ואין לנו לחקור במה יפרדו השכלים זה מזה אם לא כשיהיה האחד עלה והאחד עלול לפי דעת מאמיני הקדמות או בהמציא אחד זולתו כפי מאמיני החדוש כמו שאמרנו שיש לטעות כמו כן בשתי אלה איך יפרד דבר מזולתו אחר שהם ענינים שכליים ומתדמים זה לזה ולא הרוחנו לזה כלום לתת בהם מספר מצד היותם עלות ועלולים או מצד היות האחד ממציא האחר זולתו כשנעיין בזה בעיון רק, וכן נאמר בנפשות השלמים והמשיגים השי"ת כל אחד כפי כח האפשר לו לפי שכלו שכל אחת יש לה עמידה וקיום וההשגה והתענוג כפי הדבקות והקורבה אשר היה לה עם השי"ת בעודם עם הגוף:
חכם גדול העמיק העמקה גדולה להפיל החומה בניתיה בזה ההיקש התנאי ולא מצא דרך לסתור דברי כי אם בזה הצד, אמר, כמו שניצוץ השמש הוא אחד בעצמו והוא מתחלק לכמה ניצוצות בעת משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים והם רבי המספר כן בכל האנשים המשתדלים להשלים עצמם בחכמות השכל הפועל הוא אחד נמצא בכלם ואם הם אישים מתחלפים רבי המספר. ואמרתי אינו דומה כי הסבה בהיות השמש ניצוצות רבים המונעים הם כמו הכותלים או ההרים הגבוהים העושים צל ימנעוהו מלהתפשט, אמנם כאשר הוא במקום אחד פשוט רחב כמה שיהיה אין מתחלק כלל, אמנם השכל כאשר השתדלו שני אנשים בחכמה אחת או בכלם היתרון שיש לאחד על חבירו מבואר נגלה אם כן איננו אחד לכל אנשים בשוה, ואם יאמר אומר אין המונע מעצמו רק מצד ההכנות המתחלפות באישים בשווי מזג מוח או בבלתי שווי שיש מי שעצם מוחו בתכלית השווי או שהוא רב הליחות או שהוא רב היובש או זכרן גדול מצד יובש שיש לו באחורנית המוח או שהוא שכחן מצד שיש רוב הליחות שיש שם ומצד זאת הסבה לא ישוו בגדולה, התשובה זה אמת שהחלוף הוא מצד הכנת מזגם אמנם לא נוכל לומר כי השכל הפועל הוא השכל אשר בנו עד שיהיה הוא הוא שהשכל מסכים, כי השכל אשר בנו הוא כח לבד והוא ההכנה אשר בנפש משוללת מן הצורות ההיולאניות כמו ההכנה אשר בלוח לקבל הכתיבה אם כן הוא צריך למי שישיבהו אל הפועל והולידו והצמיחו ויתן לו הישות והמציאות, וזהו אמרם עליו כי הפועל יתן לפעול בסבתו דומה למה שבעצמו א"כ הוא עלולו, וראה אמרו ואנחנו נדבק בסוף בשכל הפועל, הרצון בו אחר שנשלם ושב שכל בפועל לא קודם ואמר שהוא התחלה מניעה ופועלת לנו, מורה שהמניע אינו המתנועע ולא הפעול הוא הפועל, ואמר עוד כי הוא יניעהו על צד התשוקה כמו שיניע החשוק חשוקו ולא החשוק הוא החושק, ואמר עוד אם היה כל תנועה יגיע בסוף בדבר אשר יניע יחוייב שנדבק בסוף השכל הפועל. בנה בניתי בית זבול ההקש התנאי שלא יתכן להיות זה ההתדבקות והנה קמה אלומת דברי וגם נצבה בקומה זקופה קיימת נשאת והחומה בניתיה לא איל הברזל יגיחה ולא תפול החומה תחתיה:
וכן הביאו ראיה על השאר שהם בערבות מהיותם מיוחסים לשם ית' והבן זה. פי' אמר והבן זה כאלו אמר הם הראו כמו שצדק ומשפט מיוחד לערבות וקראם מכון כסאו כן כל שאר המנויים אם הם מיוחדים לשם ית' הם באים מערבות כי השם ית' שמהו התחלה להם להשפיע מהם כל אלו הטובות, ובגאותו שחקים שב הכנוי לשי"ת, או נוכל לומר שכנוי גאותו שב לגלגל העליון ואמר ובגאותו שהוא היכולת העצומה הנאצלת לו מאת השם יתעלה יניע שאר השחקים: