כל דברי הרמז"ל תפוחי זהב במשכיות כסף שקולים במאזני צדק החשיבות והשלמות, והנה יש פלא במה שאמר שישראל אז היו נמשכים אחר אמונת הצאב"ה ולא היו משערים אז במציאות האל כ"ש שיאמינו שיגיע מאתו דבר לנביא, ונראה מדבריו שאף החכמים שבהם שכחו מציאות השם עד שנצטרך שיאמת משה מציאותו להם במה שהורהו השם מהמופתים על מציאותו המחוייבת, והלא לא עמדו במצרים אלא מאתים ועשר שנים והיו שם כמה נכבדים כמו קהת ועמרם שאולי לא היה מעת העדרו עד יציאת ישראל ממצרים רק ארבעים שנה או בפחות והשבטים האריכו ימים במצרים ולא חיו כמו צ' שנה במצרים וכמה אלפים מישראל נולדו בחיי השבטים וחיי בניהם אשר היו מוחזקים באמונת הש"י ובמצות מלה שהיתה מוחזקת להם ויודעים שמו והם הורישו אלו העקרים לבניהם ולבני בניהם והיה שם אהרן שהיה גדול ונביא וכן מרים שהיתה נביאה וכן כמה נכבדים וכן אמרו בשבט לוי שמעולם לא עבר ע"ז ואם היה בהם כמה אנשים לרוב המונם שלא שערו במציאות האל לא היה נעלם מקצתם או רובם האמונה ששתלה אברהם ויצחק ויעקב, וכן היו יודעים שמו וכלם נוהגים במצות מילה כמו שאמר הכתוב כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים ולא מצינו כשנצטוו לעשות פסח שנצטוו במצות מילה כמו שנצטוה יהושע אחר שנכנס לארץ ונאמר לו שוב מול בני ישראל שנית ואם הכתוב אמר כל ערל לא יאכל בו אולי הרצון בו שלא נימול מחמת אונס או שמתו אחיו מחמת מילה וכן מצינו שלא נאמר זה אלא אחר סיפור עשיית הפסח ואיך אפשר בשום פנים שימולו שם שש מאות אלף רגלי וכפלי כפלים בנים ובני בנים בליל הפסח ואחר כן יאכלו פסחיהם מתניהם חגורים ונעליהם ברגליהם מוכנים ללכת, ואם זה אמת כמו שאמרו רבותינו היה ראוי לספר זה הפלא בגדולים שבפלאים שיהיו נמולים כלם באותה הלילה ולא היו כואבים בכאב המילה זה היה ראוי לספרו בנסים הגדולים, ועוד יש לומר שהשם אינו עושה הפליאות רק לצורך גדול והיה אפשר לו לצוות על מצוה המילה בראש חדש ניסן או קודם לכן אם לא יספיקו, אבל באמת הם לא שכחו מצות מילה במצרים וכולם היו מלים את בניהם לעת הקבוע להם, וכן באמת היו משערים במציאות השם, וכן מצינו שאמר הכתוב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ונראה לפי הפסוק שצעקתם היתה לאל אם קצתם ואם רובם והעד ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ואם יש לומר באמת שיש בהם רבים שהיו שטופים בעשיית הטלמסאות והורדת הכחות ונמשכים אחר דעות המצריים ולא בעבור זה היו בלתי מאמינים במציאות האל ויעשו צורות לעתים ידועים יחשבו שהם מועילות, והנה מצינו ביחזקאל שהשם שלח להם נביא כמו שאמר הכתוב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר כי ה' אלהיכם, והוא אהרן כמו שאמר הכתוב הנגלה נגליתי אל בית אביך, והענין שהגיע להם מאת השם על ידו הוא אומרו ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם, וכתיב ונצעק אל ה' אלהינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ואמרו בהגדה כי אמרו ונצעק אל ה' אלהינו הוא המאמר שאמר הפסוק ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו', וכן אמר שמואל כאשר בא יעקב מצרים ויצעקו אבותיכם אל ה' וישלח ה' את משה ואת אהרן ואת מרים, והנה נראה בזה שהודיעם הנביא במציאות האלוה ובשמו המיוחד לו ואם כלם לא היו מאמינים יש לומר שכמה וכמה היו מאמינים ונודע להם זה השם, והכתוב אמר ושמעו לקולך ואספת את זקני ישראל נראה מזה שתכף שאמר להם ה' אלהי ישראל שלחני אליכם שישמעו לקולו שזה השם ידעו אותו בשכבר היו משערים במציאותו והשגחתו הזקנים והנכבדים, נראה מזה שכל הטענות שטען משה וכל הדרכים שלקח הם להציל עצמו שלא ילך בעבור היותו כבד פה וכבד לשון ומתוך שלא הודיעו שמו לא היה יודע באי זה משמותיו יגיע השליחות אם באל שדי ואם בשם המיוחד ומתוך כך אמר ואמרו לי מה שמו כדי שיודיעהו השם שמו אשר יגיע בו השליחות ואלו זכרו בתחלה כשאמר לו אנכי אלהי אברהם אביך לא אמר ואמרו לי מה שמו כי היה זר בספור מאד ואמנם לעשיית האותות היה צריך שכל מתפאר בנבואה צריך להביא ראיה, והנה ראינו שתחלת דבור השם למשה אמר לכה ואשלחך אל פרעה ואמרת לו כה אמר ה' אלהי העברים שהעקר הגדול בזה הענין הוא שלוחו אל פרעה, ויותר היה צריך לשאול שיורהו במופת על מציאותו להודיע לפרעה שיש אלוה נמצא יותר מלהודיע לישראל אחר שלא יוכלו לצאת בלא רשותו והכל תלוי בו וכשיראו ישראל שיצליח בשליחותו יאמינו במציאותו ושהוא שלחו, והוא לא שאל בזה כלל וכשהגיע שליחות השם לפרעה על ידו ואמר לו כה אמר ה' אלהי ישראל לא כפר במציאות האל שהיה לו לומר איני מאמין שיש אלוה נמצא כ"ש שלא אאמין שזה שמו, והנה ראינו שאמר לו השם כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ישליך המטה וישוב תנין וזה המופת באמת איננו אלא להורות שהשם שלחו לא שהיה כופר במציאותו. ועוד איך יעלה על לב שאדם גדול וחכם כמשה עד שהוא ראוי לנבואה שלא היתה כיוצא בה לשום נביא ונאמר בו שהוא דבר עמו פנים בפנים ונאמר בו ותמונת ה' יביט שהוא לא ידע המופתים על מציאות האלוה, והלא כמה חכמים לחכמי האומות עשו המופתים על מציאותו מהדברים המאוחרים ממנו עד שאי אפשר שיסופק שום מבין באותם המופתים ואם הם מעם שלא קבלו תורה והוא היה מזרע א"א ע"ה והיה מאמין כהשי"ת אמונה גמורה, ויש לנו להאמין שאברהם אבינו ע"ה עשה כמה מופתים על מציאות השם ועל חדוש העולם וחבר בזה ספרים והיה הכל ידוע אצלו, וכן יש לומר שיש לו לדעת אמתת מציאות הש"י מפלפולו, שאריסט"ו שלא הגיע לכף רגל מעלתו עשה כמה מופתים נכבדים ואמתים על מציאות הש"י שהוא מחויב המציאות והוא אחד והוא קדמון והוא בלתי גשם, ואם כן יש לנו לומר שהיה מבואר אצלו במופתים אמתיים מציאות האלוה ולא היה צריך לשאול על זה, אכל הדבר הוא במה שהנחנו שהוא היה מתעקש וממאן בשליחותו בעבור היותו כבד פה וכבד לשון:
כי אשר גוזר זכרון התואר הדבק בו, הרצון בזה שמלת אשר גוזר זכרון התואר שהוא אהיה הנדבק במלת אשר שהוא שם צריך אל חיבור כלומר עם אהיה הראשון שהוא המתואר: