צעוד בשני לבחירה או תפדהו ודמיו מקדשים. היא מצות אכילת מעשר שני או דמיו במקום הנבחר דהיינו בירושלים. והנה הרמב"ם ז"ל וסייעתו מנו מצות הפרשת מע"ש ולא מנו מצות אכילתו. אלא כללוה עם מצות הפרשתו כאחת כמש"כ בסה"מ (עשין קכ"ח) עיי"ש. והרמב"ן (בעשין הנוספין לדעתו סי' א') תמה עליו ומסיק למנות אכילת מע"ש מצוה בפ"ע. וההפרשה מצוה בפ"ע. וכן דעת הבה"ג וסייעתו ז"ל. אבל רבינו הגאון ז"ל מנה מצות האכילה בירושלם שהיא עיקר המצוה וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שם עיי"ש. וכלל בתוכה מצוה ההפרשה ומנאן מצוה אחת. ולטעמי' אזיל דאפי' בדברים הטובלין. כתרומה וחלה. לא מנה מצוה הפרשה בפ"ע. אלא כללה כאחת עם עיקר המצוה שהיא הנתינה לכהן. או משום דההפרשה גופא נתינה היא. שמשהפרישן זכה בהן השבט ומוכנים ועומדים לקבלם. וכמו שכבר ביארנו לעיל (עשין ס"ה ס"ו פ"א) עיי"ש היטב. וכבר ביארנו ג"כ לעיל (עשה פ"א) לחלק בין מע"ש שמנה הפרשתו ואכילתו אחת לביכורים. שמנה הפרשתן בפ"ע והבאתן לירושלם בפ"ע עיי"ש ואין להאריך בזה יותר: