1
ונדה. ובועלה נזהרות. מצוה שתהא הנדה טמאה. מדכתיב ואשה כי תהי' זבה דם וגו'. ופרשה זו בנדה מיירי. ומנה בועל נדה בפ"ע מדכתיב ואם שכב ישכב איש אותה וגו'. והוא אב הטומאה בפ"ע. ולא משום נוגע שאינו אלא ראשון. והרמב"ם ז"ל וסייעתו הכניסו נדה ובועלה במצוה אחת. כמש"כ בסה"מ (עשין צ"ט). וזה ע"פ דרכו (בשורש שביעי). ואין זה דרכו של רבינו הגאון ז"ל מטעם שביארנו. וכן באזהרותיו מנאן שתים (בדבור לא יהי' לך) וזהו שכתב שם הפרשתנו מנדה וחובקה עיי"ש. ומה שלא מנה מרכב ומשכב ומושב. כבר ביארנו לעיל בסמוך. ומש"כ נזהרות הוא מלשון הכתוב והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו'. וכן הוא לשונו באזהרותיו גבי זב זהרו בזב כמשכ"ל. ובנדה כתב שם הפרשתנו. ובזבה כתב שם וזבה הדרת והיא היא: