דחה האלילים. ונתצתם. כוונת רבינו הגאון ז"ל למנות בזה שתי עשין. האחת באבוד והשחתת ע"ז גופא. וכולל בזה כל מיני כליון והשחתה. כל דבר כפי מה שראוי לו. שריפה. גידוע. הריסה. או שבירה. ואף דכמה קראי כתיבי בה בתורה. מ"מ כולם לא נמנו אלא במ"ע אחת ואינן אלא כעשין כפולין. דכולם באבוד ע"ז מיירי. כל מין אליל באבוד וכליון השייך בו. והעשה השנית באבוד משמשי ע"ז. מדכתיב בפ' ראה ונתצתם את מזבחותם. ובדיוק נקט הך קרא. משום דמפורש בגמרא פרק הנחנקין (סנהדרין צ' ע"א) דהוא עשה מיוחדת בפ"ע. דאמרינן התם מתיב ר"ה ללכת זו מ"ע וכו'. ואי ס"ד בעכו"ם עשה בעכו"ם היכי משכחת לה. תרגמה רב חסדא ונתצתם עיי"ש. וכן באזהרותיו אשר על סדר עשרת הדברות בדבור לא יהי' לך מנה רבינו הגאון שתי עשין אלו עיי"ש. ונטה בזה מדעת הבה"ג וסייעתו ז"ל שכולם לא מנאום אלא בעשה אחת. וכן דעת הרמב"ם וסייעתו. כמש"כ בסה"מ (עשין קפ"ה) עיי"ש. והסמ"ק אם שמנה עשה דונתצתם (בסי' מ"ב). מ"מ לא קאי בשיטת רבינו הגאון ז"ל. דהסמ"ק מנה שם שבע עשין באבוד ע"ז ומשמשין (מסי' ל"ז עד סי' מ"ג) עיי"ש. אבל דעת רבינו הגאון לא כדברי כולם. ודבריו ז"ל מתבארים על נכון ע"פ סוגיא דפרק הנחנקין שם. וכמו שנתבאר אצלנו בארוכה לקמן בחלק הלאוין (בלאו י"ג י"ד) עייש"ה. וכן בכל מה שנוגע לדברי רבינו הגאון ז"ל כאן בשתי עשין אלו ובמסתעף מהן ביארנו שם הכל יפה יפה. ולכן נקצר בזה כאן ועיי"ש: