ויוסיף המלקה עלי נכוחות. כתיב (בפרשת תצא) ארבעים יכנו לא יוסיף וגו'. עי' מה שביארנו בזה לעיל (עשין א') ובשאר דוכתי. ומש"כ עלי נכוחות. נראה שהוא ע"פ מה שאמרו בספרי (תצא פיסקא רפ"ו) אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים. על כל אומד ואומד שאמדוהו ב"ד מנין. ת"ל פן יוסיף מ"מ עיי"ש. וזהו שכתב עלי נכוחות. כלומר יותר על המספר הראוי לו ע"פ אומד ב"ד שיהא יכול לסבול. איזה מספר שיהי' בין רב בין מעט. ועי' משכ"ל (לאוין נ"ט) עייש"ה: