ובחלבו ישויו. כבר ביארנו לעיל במנין העשין (עשה קנ"ד) דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן ללאו דלא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. (בסו"פ קרח). והוא אזהרה ללוים שלא ירימו מעשר מן המעשר מן הרע על היפה. וזהו שכתב ובחלבו ישויו. כלומר שחייבין הלוים להיות שוים עם הכהנים בחלבו. דהיינו הטוב והמובתר שבמעשר שהם מקבלים מאת בני ישראל. ואם הפרישו תרומת מעשר מן הרע על היפה. שלוקחין לעצמם המובחר. ונתנו מעשר לכהנים הרע. הם עוברים בלאו זה דלא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בסה"מ (בלאוין הנוספין לדעתו לאו שביעי) וז"ל שנמנעו הלוים שירימו מן המעשר הניתן להם תרומת מעשר מן הרע שבו. אבל ירימו ביפה או בשוה. והוא אמרו יתעלה ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. וזו מניעה יזהיר השמרו לכם. שלא תשאו חטא על המעשר. ובמה לא תשאו חטא עליו. בהרימכם את חלבו ממנו וכו' עיי"ש בדבריו. ודעת הרמב"ם ז"ל (בעשין קכ"ט) דאין זה לאו גמור אלא לאו הבא מכלל עשה עי"ש. וכן דעת רש"י (בפ"ק דתמורה ה' ע"א) בד"ה גרוע לא עיי"ש. ואין נפק"מ בזה לשיטת רבינו הגאון ז"ל דס"ל דגם לאו הבא מכלל עשה דין לאו יש לו אלא שאין לוקין עליו. משום דלא דמי ללאו דחסימה. ונמנה במנין הלאוין וכמו שיתבאר לפנינו בארוכה בס"ד. ובמה שיש לעיין עוד בזה כבר ביארנו לעיל (שם במנין העשין) עיי"ש: