לא תעלו על מזבח הקטרת. ונסך לא תסכו עליו. כתיב (סוף פרשת תצוה) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה. ונסך לא תסכו עליו. הבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנו שני לאוין אלו כלל. חוץ מהר"ש בן גבירול ז"ל באזהרותיו. שאע"פ שגם הוא הולך תמיד בעקבות הבה"ג. מ"מ מנה שני לאוין אלו עיי"ש. ואין ספק אצלי שכן הי' בנוסחת הבה"ג שלפניו אבל הרמב"ם ז"ל וכל הבאים אחריו מנו שני לאוין אלו במצוה אחת. כמש"כ בסה"מ (לאוין פ"ב) וז"ל שהזהירנו מהקריב שום דבר מהקרבנות במזבח הזהב שבהיכל. והוא אמרו יתעלה לא תעלו עליו קטרת זרה. וכל מי שהקריב עליו או נסך עליו. זולת מה שעבר לוקה עכ"ל עיי"ש. הרי שכלל קרבנות ונסכים באזהרה אחת. והוא תמוה טובא דהרי שני לאוין חלוקין הן. וכבר השיג עליו הרלב"ג ז"ל (בפרשת תצוה) והחליט דיש למנותן שתים עיי"ש. וגם הרשב"ץ בזה"ר (לאוין סי' ס"ט) תמה כן וגם הביא שם דברי הרלב"ג. ומ"מ הסכים לדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל שאין נמנין אלא באחת. משום דהו"ל כלאוי דשעטנז שלא באו אלא להשלים דיני המצוה עיי"ש בדבריו. ודבריו נפלאים בעיני שאין ענין זה לזה כלל. דלאוי דשעטנז מיצרך צריכי כל אחד לחבירו. ומשניהם יחד למדנו ענין האזהרה. וכמבואר בפ"ק דיבמות (ד' ע"ב) דאמרינן הני מיצרך צריכי דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות. כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית בה הנאה. ואי כתב רחמנא לא תלבש שעטנז ה"א דוקא לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה לא. כתב רחמנא לא יעלה עליך עיי"ש. הרי דמכל אחד משני לאוין אלו בפ"ע לא נתברר ענין אזהרה זו כראוי. אם לא בצירוף שני הלאוין יחד. ולכן לא חשיבי שניהם אלא כלאו אחד. משא"כ כאן דשני הלאוין שני ענינים חלוקים הם בפ"ע. האחד בהקרבה. והשני בנסוך. ולאו דלא תעלו עליו שמזהיר על הקרבה אינו צריך כלל ללאו דלא תסכו עליו. דענין אזהרתו מבואר מעצמו כראוי. וכן לאו דלא תסכו עליו אינו צריך כלל ללאו דלא תעלו עליו. דענין אזהרתו אינו צריך להשלים ממקום אחר. ודאי יש למנות כל אחד בפ"ע. והרשב"ץ ז"ל גופי' כתב בשרשיו (שורש תשיעי) וז"ל אם הלאוין באו לתשלום דיני המצוה ההיא וכו'. כגון הלאוין האמורים בכלאי בגדים שאחד מהם בלבישה לא תלבש שעטנז והשני בהעלאה ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. ושניהם נדרשו. כגון זה לא ילקה אלא אחת ולא ימנה אלא אחת. מפני שבאו הלאוין לתשלום הענין וכו'. וכיון שבאו שני הלאוין לתשלום הענין אינו לוקה שתים אחת משום מעלה ואחת משום לובש. ואינו דומה לכהן הבא באהל המת שהוא לוקה שתים. משום לא יטמא ומשום לא יבא. כמו שמפורש בגמרא נזירות. לפי שלאוי טומאה וביאה אינן צריכין זה לזה לתשלום דיני המצוה. שהביאה ענין אחד והטומאה ענין אחר וכשעבר על שתיהן לוקה שתים וכו'. אבל הלבישה והעלאה שתיהן באו לענין אחד. והלאו האחד הוא משלים אל השני. על כן אינו לוקה אלא אחת על שתיהן וכו' עכ"ל עיי"ש. וא"כ הכא נמי שני הלאוין דמעלה ודנסיך אין צריכין זה לזה לתשלום דיני המצוה. הו"ל ממש כלאוי דטומאה וביאה שלוקין על שתיהן ונמנין שתיהן. ובודאי יפה השיג הרלב"ג ז"ל על הרמב"ם ז"ל בזה ודבריו מוכרחים. גם ראיתי לבעל נתיב מצותיך שכתב לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל עפמש"כ בסה"מ (לאוין רע"ב) וז"ל ואמרו לא יהי' לך אבן ואבן לא יהי' לך איפה ואיפה הוא כמו אמרו לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך שהוא לאו אחד כולל מינים הרבה. אשר בין כולם ענין אחד בעצמו ולא בכפל הלשונות ירבו המצות כשיהי' ענין אחד וכו'. וכן לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור עכ"ל. וא"כ גם כאן ענין שני הלאוין אחד. והוא שלא להקריב שום דבר מהענינים הקרבים במזבח החיצון על מזבח הפנימי עיי"ש בדבריו. וגם בזה אין בו ממש כלל. ולא קרב זה אל זה. דהתם כיון שאסר הכתוב אבן ואבן. מה לי אבן ואבן מה לי איפה ואיפה דענין אחד ממש הן. ורבינו הגאון ז"ל שמנה שני לאוין אלו כבר ביארנו דעתו לעיל (לאוין קמ"א קמ"ב) עיי"ש. אבל להרמב"ם וסייעתו ז"ל ענין אחד ממש הן וטעם אחד להם. וכן בנשך הרי נשך כל דבר אסר הכתוב. כדכתיב בקרא נשך כל דבר אשר ישך ומה לי נשך כסף מה לי נשך אוכל. וכן בחמץ ושאור ענין אחד הם. כמו שביאר הרמב"ם בסה"מ (לאוין ר') עיי"ש בדבריו. אבל כאן הקרבה ונסוך ודאי שני ענינים חלוקים הם לגמרי. ויתכן שיהי' האחד מותר והשני אסור. וכיון שבא בכל אחד לאו בפ"ע ודאי יש למנות שניהם. ולא גרעי מלאוי דביאה וטומאה דאע"ג דשניהם משום טומאה נאסרו. מ"מ כיון דזו טומאת מגע וזו טומאת אהל ובא בכל אחת לאו בפ"ע נמנין שניהן. כ"ש כאן דעניניהם חלוקים לגמרי שיש למנות שניהם:
ובלא"ה הנני רואה בזה מבוכה בדברי הרמב"ם ז"ל. דממש"כ בסה"מ שם וז"ל שהזהירנו מהקריב שום דבר מהקרבנות במזבח הזהב שבהיכל והוא אמרו יתעלה לא תעלו עליו קטורת זרה וכו' עכ"ל. נראה להדיא מדבריו אלו דס"ל דקטורת זרה שאמר הכתוב פירושו כל מין ממיני ההקרבה שמקום הקרבתו הוא במזבח החיצון. דכל אלו בכלל קטורת זרה הן. דלגבי מזבח הזהב זרים נינהו. וכיו"ב אמרינן ביבמות (פרק ארבעה אחין ל"ג ע"ב) ובפ"ב דערכין (י"א ע"ב) עיי"ש. אלא דיש לתמוה על זה מדאמרינן במנחות (פרק התכלת נ' ע"א) תניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך תשמור ועשית. תלמוד לומר לא תעלו עליו קטורת זרה יכול לא יהא יחיד מביא שאין מביא חובתו כיו"ב. אבל צבור יהא מביא שמביא חובה כיו"ב. ת"ל לא תעלו עליו. יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החיצון וכו' עיי"ש. הרי דבקטורת ממש מיירי קרא לאזהרה שלא להעלות קטורת נדבה על מזבח הזהב. וזו היא שקראה הכתוב קטורת זרה. וכן פירש"י (סו"פ תצוה) וז"ל קטורת זרה שום קטורת של נדבה כולן זרות לו וכו' עכ"ל. ולדעת אונקלוס גם קטורת מסמים אחרים ושלא כמתכונתה בכלל אזהרה זו. דקטורת זרה קרינן בה. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל שם וז"ל אבל אונקלוס אמר קטורת בוסמין נוכראין ולא תרגם נוכריתא. רצה לפרש שלא יעשה קטרת מסמים אחרים זולתי הקטורת אשר יצוה אותם. וכן אם הוסיף בה סמים אחרים יעבור בלאו הזה עכ"ל. והראב"ע ז"ל כתב שם קטורת זרה שאיננה כמתכונתה עיי"ש. וכן פי' הרב החזקוני שם עיי"ש. ודברים תמוהים ראיתי לרבינו בחיי ז"ל שם שפירש וז"ל לא תעלו עליו קטורת זרה הזהיר הכתוב שלא יקדימו להעלות על המזבח שום דבר לקטרת הסמים לא קטרת יחיד ולא קטרת צבור שיביאוה נדבה. וכ"ש אחרת. או יזהיר שלא יעלו על המזבח קטרת מסמים אחרים כי אם מאותם שיפרוט הכתוב ואם עשה כן יקראה זרה ויעבור בלאו זה עכ"ל. והנה הפי' השני הוא פי' הרמב"ן ז"ל לדעת אונקלוס שהבאתי. אבל פירושו הראשון הוא תמוה מאוד ולא ידענא מקורו. וגם הוא נגד ברייתא וסוגיא דגמרא במנחות שם. דשם מבואר בהדיא דלגמרי אסרה תורה להקטיר קטורת נדבה לא שנא קודם ול"ש אחר שכבר הקטירו קטורת של חובה. ולרבינו בחיי ז"ל אין האזהרה אלא שלא להקדים קטורת נדבה קודם לקטורת של חובה. ומבואר דס"ל דאחר שכבר הקטירו קטורת של חובה מותר להקריב של נדבה וכיו"ב. וזה תימא ואין להאריך בזה:
ועכ"פ מתבאר דלכ"ע קטורת זרה בקטורת סמים הוא דמיירי כמו בכל מקום שנזכר סתם קטורת ולא כדעת הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם. אלא שכבר חזר בו הרמב"ם ז"ל מדבריו שם. שבחבורו הגדול (פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה י"א) כתב וז"ל מזבח הזהב שבהיכל עליו מקטירין הקטורת בכל יום ואין מקריבין עליו דבר אחר ואם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינה כזו. או שהקטיר עליו קטורת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים או הקריב עליו קרבן או הסיך נסך לוקה שנאמר לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה וגו' עכ"ל עיי"ש. הרי דשם כתב האזהרה גם בקטורת ממש אם אינה כזו של חובה. או של נדבה. וזהו כברייתא דמנחות שם. וגם כדברי אונקלוס והראב"ע ז"ל. ודלא כמש"כ בסה"מ האזהרה רק בהקרבה ולא הזכיר קטורת כלל. ובפי"ט מהלכות סנהדרין במנין הלאוין שלוקין עליהם (בלאו כ"ו). כתב וז"ל המקריב על מזבח הזהב עיי"ש. ולא הזכיר המקטיר קטורת אחרת. נראה דאזיל שם בשיטתו שבסה"מ ונראין דבריו סותרין למש"כ בהלכות כלי מקדש שם. ואע"ג דבלא"ה קשה לכאורה מה שלא הזכיר שם נסכים המפורשים בקרא. מיהו לזה אפשר לומר שבכלל המקריב. נסכים נמי בכלל. ולכן כתב המקריב סתם. אבל קטורת ודאי אינה בכלל. דא"כ היכי סתם וכתב המקריב על מזבח הזהב לוקה. והא ודאי מקטירין על מזבח הזהב בכל יום שחרית וערבית. ודוקא קטורת אחרת שאינה כזו או שהיא של נדבה הוא דאין מקטירין עליו. אלא ודאי לשיטתו שבסה"מ אזיל דס"ל דקטורת זרה בכל ענין הקרבה שאין מקומה על מזבח הפנימי מיירי. ולא בקטורת הסמים ממש. וא"כ הדברים נראין כסותרין זא"ז. וגם לשון הרמב"ם ז"ל במנין המצות הקצר שבריש חבורו הגדול (לאוין פ"א) נראה דאזיל ע"פ שיטתו שבסה"מ שם עייש"ה. וגם בלא"ה לשונו שם מגומגם קצת עיי"ש היטב ואין להאריך בזה:
איברא דע"פ זה יש מקום עיון גם בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן. דמדסתם וכתב בלשון אזהרה זו לא תעלו על מזבח הקטורת. ולא הזכיר בלשונו כלל שום איסור בקטורת הסמים גופא. משמע דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם ז"ל בסה"מ שם. דקטורת זרה דכתיב בהך קרא לא בקטורת הסמים ממש מיירי. אלא בכל הקטרה שאין מקומה על מזבח הזהב. כגון הקטרת איברים ופדרים וכיו"ב. דהו"ל הקטרה זרה לגבי מזבח הפנימי. וזה תמוה טובא מסוגיא דפרק התכלת כמשכ"ל. וגם מגופי' דקרא קשה לפ"ז דא"כ למה לי דכתב קרא ועולה ומנחה. והרי גם עולה ומנחה שמקום הקרבתן במזבח החיצון הו"ל בכלל קטורת זרה דכתיב ברישא דקרא. אלא ודאי מוכרח דקטורת זרה היינו קטורת הסמים ממש. אלא שהיא זרה משום שאינה קטורת של חובה. או שאינה כמתכונתה וכיו"ב. אבל קרבנות ומנחות אינם בכלל. ולכך איצטריך קרא למיכתב עולה ומנחה. וא"כ הדבר תמוה שלא הזכיר כלל אזהרת קטורת הסמים. ועוד יש לתמוה טובא לכאורה דכיון דלא כתיב בקרא אלא עולה ומנחה אין לנו אלא עולה ומנחה בלבד. אבל שאר קרבנות אינם בכלל אזהרה זו. והרי כתב רבינו הגאון ז"ל אזהרה זו סתם בכל מיני הקרבנות כולה. שכתב לא תעלו על מזבח הקטורת דמשמע ודאי דכל העולים כולם בכלל אזהרה זו:
איברא דקושיא זו קשה נמי על הרמב"ם ז"ל וכל הבאים אחריו שכתבו ג"כ אזהרה זו בכל הנקרבים. וכבר ראיתי לאחד מן האחרונים ז"ל שתמה כן בתמיהא קיימת על הרמב"ם ז"ל. ואני מוסיף לתמוה דהרי בשחוטי חוץ דכתיב אשר יעלה עולה או זבח אי לאו דגלי קרא בהדיא לא הוה מחייבינן אלא בהנך דוקא. וכמבואר בספרא ובזבחים (פרק השוחט והמעלה ק"ט ע"א) דתניא התם אשר ישחט עולה או זבח אין לי אלא עולה מניין לרבות אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ת"ל זבח. מניין לרבות הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח והמנסך שלשה לוגין יין ושלשת לוגין מים ת"ל ואל פתח אהל מועד לא יביאנו כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ וכו' עיי"ש. הרי מבואר דטעמא דגלי קרא הא לאו הכי ה"א עולה אין מידי אחרינא לא. וגם לבתר דכתיב נמי זבח אין לנו אלא עולה וזבח ולא מידי אחרינא. וא"כ הכא דלא כתיב אלא עולה ומנחה אית לן למימ' דאין לנו בכלל אזהרה זו אלא הנך שפרט הכתוב. ולא שאר הקרבנות. וממילא לפי זה ע"פ שיטת רבינו הגאון ז"ל דכל הנפרטים בלאו אחד נמנה כל אחד בפ"ע. הי' לו למנות כאן ארבעה לאוין. קטורת זרה ועולה ומנחה ונסכים. כל אחד בפ"ע. וכן קשה להסמ"ג והרמב"ן ז"ל דקיימי נמי בשיטה זו. ואע"ג דמדכתיב בתר הכי וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים וגו'. דמשמע מיעוטא. שבא הכתוב לומר דחוץ מקטורת הסמים לא יעלו עליו שום דבר אחר חוץ מהזאות הללו. וכמו שפירש הרשב"ם ז"ל שם עיי"ש. וא"כ נאסרו כל העולין כולם. וא"כ ע"כ קטורת זרה ועולה ומנחה לדוגמא בעלמא נקטינהו או לדרשא. אבל האזהרה כוללת כל הקרבנות כולם. וא"כ אין למנותן אלא באזהרה אחת. ואף דאכתי איכא מתן דמים דפר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שנתנין על קרנות מזבח הפנימי. אפשר לומר דלא נחית קרא הכא למינקט כולהו חטאות הפנימיות ונקט חטאת הכפורים וה"ה לשאר חטאות כיו"ב. ועכ"פ קרא משמע דלמעוטי מידי אחרינא קאתי כמו שפי' הרשב"ם ז"ל. ועי' במש"כ בחזקוני שם. ולזה אין כאן יותר משני לאוין. אבל זה אינו. דלעולם אית לן למימר דהנך שפרטן הכתוב בדוקא נקטינהו. דליכא לאו אלא בקטורת זרה ועולה ומנחה דוקא. וכן בנסכים שהזהיר הכתוב בלאו בפ"ע. אבל כל שאר העולין אע"ג דאימעיטו מקרא דוכפר אהרן וגו' מ"מ אין בהן אלא לאו הבא מכלל עשה לחוד ולא לקי עלייהו. וא"כ הקושיא במקומה עומדת דלשיטת רבינו הגאון והסמ"ג והרמב"ן ראוי למנות כאן ארבעה לאוין. וכבר ראיתי לבעל לקוטי אורות שמנאן באמת מה"ט בארבעה לאוין עיי"ש:
אמנם נראה דלרבינו הגאון ז"ל אפשר ליישב ולומר דלשיטתו אזיל דס"ל דלאו הבא מכלל עשה אע"פ שדינו כעשה לענין מלקות שאין לוקין עליו. מ"מ לכל שאר ענינים הרי הוא כלאו ונמנה במנין הלאוין ככל שאר לאוין שאין בהן מלקות. וכמוש"כ כבר בכמה דוכתי. ויתבאר עוד לפנינו באריכות. וגם אזיל לשיטתו שבכל מצוה שיש בה שני לאוין האחד כללי והאחד פרטי דרכו למנות רק את הלאו הכללי בלבד. והלאו הפרטי אינו אלא כלאו כפול שאינו בא במנין. והשתא לפ"ז נראה דכוונתו כאן למנות לאו הבא מכלל עשה דוכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וגו'. דשמעינן מיני' דשום דבר אחר מהקרבנות אינו עולה על מזבח הקטורת. וכיון דלאו זה כולל כל הקרבנות כולם וגם קטורת נדבה. חוץ מקטורת חובה ומתן דמי חטאות הפנימיות. לכן מנה הלאו הזה הכללי ושוב אין שאר הלאוין שבאו בפרט בקטורת זרה ובעולה ובמנחה באים במנין וכשיטתו ז"ל. ולכן כתב לשון האזהרה סתם. לא תעלו על מזבח הקטורת. והכל בכלל. חוץ מנסכים שבא בהן לאו מיוחד בפ"ע. משום דגם בלאו הבמכ"ע דוכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה אין הנסכים בכלל. דלא מיירי אלא בקרבנות וליכא למשמע מיני' מיעוטא לנסכים. וכן ראיתי לרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור אנכי) שלא מנה שם אלא לאו הבא מכלל עשה זה דאחת בשנה. וכתב שם וז"ל וקטורת סמים ואחת בשנה בקרני פנימי להערה עכ"ל עיי"ש. ואין ספק דכוונתו ללאו זה הבא מכלל עשה דוכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וגו'. דשמעינן מיני' אזהרה שלא להעלות על מזבח הפנימי אלא קטורת סמים של חובה ומתן דמי חטאות הפנימיות על קרנותיו. דאין לומר דכוונתו שם לעיקר המצוה דמתן דם פר של יוה"כ על קרנות מזבח הפנימי. דז"א דכבר מנה שם לקמן (בדבור זכור) כל עבודת יוה"כ במצוה אחת. כשאר כל מוני המצות עיי"ש. אלא ודאי כדכתיבנא. ולהכי לא מנה שם לאו דלא תעלו עליו קטורת זרה וגו'. ואזיל לשיטתו דהכא. וכמו שביארנו. אלא דנראה דשם הוה ס"ל כדעת הרמב"ם וסייעתו ז"ל דס"ל דגם נסכים בכלל אזהרה זו. והכל נמנה רק בלאו אחד. ולכן לא מנה שם גם לאו דונסך לא תסכו עליו. אבל כאן חזר בו מזה וס"ל דנסכים יש למנותן בלאו בפ"ע. וכדעת הרלב"ג ז"ל וכמו שביארנו. וראיתי להר"ב צדה לדרך (סו"פ תצוה) שהביא דברי הרלב"ג בשם יש מפרש. וכתב עליו דטעות הוא. שכל המחברים אין שום אחד מהם שימנה נסכים בלאו מיוחד בפ"ע עיי"ש. ובמח"כ אין לדבריו שחר. דרק הרמב"ם ז"ל וכל הבאים אחריו ונמשכים אחריו הם שמנאום בלאו אחד. והרלב"ג השיג על הרמב"ם וכל סייעתו. אבל הבה"ג וסייעתו ז"ל לא מנו בזה אף לאו אחד. והר"ש בן גבירול ז"ל מנה באמת שני הלאוין. וכן רבינו הגאון ז"ל כאן מנה שניהם. ודברי הרלב"ג ז"ל נכונים היטב ומוכרחים וכמו שביארנו.
ועדיין צ"ע לכאורה בדברי רבינו הגאון ז"ל כאן דמאחר שהוא מונה לאוין הבאין מכלל עשין במנין הלאוין. וכן מנה כאן לאו הבא מכלל עשה דוכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה כמו שביארנו. אמאי לא מנה ג"כ לאו הבא מכלל עשה דואת קטורת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו. דדרשינן מיני' בברייתא דמנחות שם אזהרה שלא להקטיר קטורת נדבה במזבח החיצון. כדתניא התם יכול לא יעלו על מזבח הפנים אבל יעלו על מזבח החיצון. ת"ל את שמן המשחה ואת קטורת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו. אין לך אלא מה שאמור בענין עיי"ש. אמנם נראה דגם זה ניחא שפיר ע"פ מאי דקשה לכאורה בהך ברייתא דהתם דלמה לי הך קרא להכי תיפוק לי' מדכתיב (בפרשת משפטים) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ודרשינן במכילתא כפי מה שהביא בילקוט שם לפי שהוא אומר ושמת את השולחן וגו' אם שינה עובר בל"ת לכך נאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו' עיי"ש. וכן הוא בפסיקתא זוטרתא שם ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו להביא סידור השולחן והמנורה והמזבחות עיי"ש. וכבר מנה הרמב"ן ז"ל לאו זה במנין הלאוין הנוספין לדעתו (לאו שלישי) וז"ל שם שנמנענו שלא לשנות סדר הנחת הכלים במקדש כשולחן והמנורה והמזבחות. והוא אמרו יתעלה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ובא הפירוש המקובל שהוא אזהרה למה שצוה בענין סדור המקדש. אמרו במכילתא וכו' אם שינן עובר בל"ת. לכך נאמר ובכל אשר אמרתי וגו' ר"מ אומר וכו' והלכה כת"ק דמכילתא עכ"ל עיי"ש. וגם הרשב"ץ ז"ל בזה"ר (לאוין סי' קי"ח) מנה לאו זה. וכן נראה מדברי רבינו הגאון ז"ל לקמן (במנין הפרשיות פרשה נ"ד) שמנה לאו זה עיי"ש. והנה ודאי לא סדור הכלים לחוד בכלל אזהרה זו אלא גם סדור תשמיש של כל הכלים הללו בכלל אזהרה זו. שאם שינה והקריב קרבנות שמקומם במזבח החיצון על מזבח הפנימי. וכן איפכא. הרי הוא עובר בל"ת דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. דהרי לא נזכרה שם הנחת הכלים בהך קרא כלל. אלא דהכי משמע לי' לת"ק דמכילתא דקאי לאזהרה על כלי מקדש. וא"כ ודאי גם סדר תשמישתן בכלל. דהא בכל אשר אמרתי אליכם כתיב. והשתא א"כ למה לי קרא דואת קטורת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו לומר שאין לך אלא מה שאמור בענין. להזהיר שלא להקטיר קטורת נדבה במזבח החיצון. תיפוק לי' מקרא דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. דהו"ל לאו גמור שלא לשנות תשמיש הכלים. וא"כ אסור להקטיר קטורת על מזבח החיצון. ובשלמא מאי דאיצטריך קרא להזהיר שלא להעלות קטורת זרה ועולה ומנחה ונסכים על מזבח הקטורת. לא תקשה. דלא מיבעיא קטורת זרה דליכא למשמע מקרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. משום דבקטורת אע"פ שהיא זרה לא חשיב שינוי כ"כ מצד תשמיש המזבח הפנימי שמיוחד לקטורת. אלא אפי' עולה ומנחה ונסכים דודאי הו"ל שינוי בתשמיש מזבח הקטורת. מ"מ לפי המבואר בסוגיא דמנחות שם בתוס' ד"ה ת"ל ככל אשר וכו'. דעיקר קרא דככל אשר צויתיך יעשו לאזהרת צבור הוא דאתי. וקרא דלא תעלו קטורת זרה וגו' אתי נמי ליחיד. ויחיד מצבור ליכא למשמע. דאיכא למימר דצבור הוא דמיפקדי שלא ישנו אבל יחיד שרי לשנות עיי"ש היטב. וא"כ גם מקרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לא תקשה. דההוא קרא בצבור הוא דמיירי וליכא למשמע מיני' אזהרה ליחיד. אבל בברייתא ודאי קשה. דהא התם נמי בצבור מיירי כמש"כ התוס'. וגם פשטי' דקרא דככל אשר צויתיך ודאי בצבור מיירי. דשמן המשחה וקטורת הסמים דמיירי בי' ההוא קרא ע"י צבור הם נעשים. וא"כ למה לי קרא שלא יעלו קטורת על מזבח החיצון. ותיפוק לי' מקרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. מיהו נראה דלק"מ דאיכא למימר דאין ה"נ. אלא דהך ברייתא אתיא כשאר תנאי דמכילתא שם דמוקמי הך קרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לדרשא אחריתא. אלא דאנן קיי"ל כת"ק דמכילתא כמש"כ הרמב"ן ז"ל שם. אבל לדידן אין ה"נ דהך מילתא נפקא לן בלא"ה מקרא דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ואפי' אם תמצא לומר דהך ברייתא ס"ל נמי כת"ק דמכילתא. מ"מ איכא למימר דניחא לי' טפי להביא מהך קרא דככל אשר צויתיך יעשו דכתיב אצל קטורת הסמים בהדיא. משא"כ קרא דבכל אשר אמרתי וגו'. אע"ג דודאי גם מזבח הקטורת במשמע מ"מ לא נזכר בו הכי בהדיא כהתם. ומ"מ מבואר דהך מילתא שמעינן נמי שפיר מאזהרת לאו דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. והשתא כיון דרבינו הגאון ז"ל מנה לקמן במנין הפרשיות לאו דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כמשכ"ל שוב לא איצטריך למנות לאו הבא מכלל עשה דככל אשר צויתיך יעשו וכשיטתו. ואין להקשות דכיון דהך קרא דבכל אשר אמרתי וגו' בצבור הוא דמיירי. ומה"ט נמי מנה רבינו הגאון ז"ל לאו זה במנין הפרשיות שהם מצות שאין נוהגות אלא בצבור. וא"כ יחיד במזבח החיצון ליכא למשמע מאזהרה זו. דזה ליתא דהרי גם מקרא דככל אשר צויתיך יעשו ליכא למשמע אלא צבור ולא יחיד כמש"כ התוס' שם. וא"כ יחיד במזבח החיצון מנ"ל. וע"כ דליחיד לא צריך קרא. דכיון דגלי קרא דאסור בפנימי אית לן למימר דגם בחיצון אסור. ולא איצטריך קרא אלא לצבור מטעם שביארו התוס' שם עיי"ש היטב ואין להאריך. ועי' מש"כ לקמן במנין הפרשיות (פרשה נ"ד) עיי"ש היטב.