מחלת השפלות המרומה ותרופתה The Illness of False Humility and its Remedy

תלמיד ישראל,‏ אל תחשב שבדברינו בקונטרס הזה,‏ רוצים אנו לפטרך כבר מללמוד בגמרא,‏ מדרש,‏ ש״ע ושאר ספרים הקדושים המורים לנו דרך הקודש העולה אל ד׳,‏ הס מלהזכיר.‏ אדרבה,‏ כונתנו רק לתקן א״ע שתוכל לעיין בהם ולבלוע את דבריהם הקדושים אל נפשך ואל גופך,‏ וכל אבריך ירטיבו מן המעין היוצא מבית ד׳ ומן היכלי קודש.‏ לכן אין אנו מעתיקים בזה את כל דברי חז״ל הש״ע וספה״ק בעניני הנהגה,‏ כי פתוחים הם וכל מי שחשקה נפשו להיות קרוב אל מי שהוא טהור, ולהמצא בין משרתיו הצדיקים הטהורים,‏ מתוכם ילמד,‏ ורק את השייך לעניננו נעתיק. Jewish student, do not think that our words in this book are intended to quite exempt you from studying Gemara, Midrash, Shulchan Arukh and the other holy books that guide us in the holy path that leads to God - God forbid to say such a thing! Just the opposite, our intention is only to refine you so that you will be able to look into them and absorb their holy words into your spirit and body, and that all of your limbs will be watered from the spring that comes out from the House of God and from His holy chambers. Hence we do not quote all of the words of the Sages, may their memory be blessed, the Shulchan Arukh and the other holy books regarding proper behavior. For they are accessible; and anyone, whose spirit desires to be close to the One who is Pure and to be found among His servants and His pure tzaddikim, may learn from them. Instead, we are just quoting that which is relevant to our subject.

איתא בש״ע או״ח ס׳ א׳: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי״ת"‏ עכלה״ק.‏ אבן גדולה מאבני הנגף היא הבושה הזאת,‏ כי איש זה בכלל אינו בדעתו וברשותו ורק אחר האנשים אנשי חוץ נגרר ונסחב.‏ מאיש המלעיג הזה ירא שלא ילעג עליו,‏ ובשביל זה מבטל עצמו לדעתו,‏ ורק כפי אשר ייטב בעיניו יעשה,‏ ודבר טוב ימנע מלעשות,‏ כי אפשר ישחק עליו שכנו אחר הקרוב אליו,‏ וגם למצא חן בעיני השלישי והרביעי מוכרח להתאים את עצמו.‏ הוי ואבוי לאיש כזה,‏ אשר מסר את נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אחרים נשחתים,‏ כולם מושלים עליו,‏ ורק הוא אין לו שום שליטה על עצמו ובשרו.‏ מחלה מאוסה היא הבושה מפני המלעיגים עליו,‏ אשר ראשיתה ויסודה ילדות וקטנות,‏ הילד בקטנותו יודע שאין לו דעת לעצמו,‏ ומתרגל הוא למדוד את כל דבריו במנהגי ודעת הגדולים הסובבים אותו,‏ אם זאת אעשה,‏ טוב אהי׳ בעיניהם,‏ ואם כה אעשה ישחקו ממגי וכו׳, עד שנשארה אצלו דעה זו אף‏ כשיגדל ויזקין,‏ להשגיח יותר על היופי בעיני האדם מאשר על הטוב האמיתי. In Shulchan Arukh, Orach Chaim 1, it is stated, "One should not be embarrassed in front of other people who mock him in his service to God, may He be blessed." This embarrassment is a large boulder in the bulwark of the plague. For such a man is not even following his own opinion and authority, but rather dragged and pulled along by other people. He is afraid that this mocker will mock him. And for that reason, he negates himself to his opinion. He will only act according to what is good in [the mocker's] eyes. [In this way,] he will be prevented from doing good things, since it is possible that another neighbor will laugh at him for it. And he will also need to adjust himself to find favor in the eyes of a third person and a fourth. Woe is to such a person, who has given over his spirit and body to the authority and opinion of other inconsequential people. They all rule over him, whereas he has no power over his own flesh and bones. This embarrassment in front of those that mock one is an ugly illness; its beginning and foundation is childishness and smallness: When a child is small, he knows that he does not have his own [developed] intellect. So he gets used to measuring all of his affairs according to the customs and opinions of the adults surrounding him - "If I do this, I will be good in their eyes; but if I do the other, they will laugh at me, etc." [In the case of the man we are discussing,] this approach remained with him when he grew up and got older - to pay more attention to what is nice in the eyes of others than to what is actually good.

בחור ישראל,‏ שמע נא את הכלל הזה בענין הזה וכן ככל הענינים,‏ אם לא תתאמץ ותתחזק בכל כחך לרחק ולשרש ממך כל מדה רעה ושטות אשר עוד בך מילדותך,‏ עד עולם תשאר בך ותזיקך.‏ ואם יפתך יצרך לאמר,‏ למה לך לעבוד ולתקן א״ע,‏ עודך נער,‏ לכן חסרונותיך כך,‏ וכשתגדל בשנותיך,‏ ממילא הם יכלו ודעתך גם מדותיך מעצמן תתחזקנה,‏ רחם עליך ולא תאבה לו,‏ כי רק השנים מזדקנות ולא האיש,‏ ויש גדולים אף זקנים בשנותיהם,‏ ונערים אף ילדים הם בדעותיהם ועצמותיהם.‏ והכל מפני שבעבודתם התרשלו ועל התגדלות שנותיהם בטחו. Jewish young man, please listen to this principle - about this matter and more generally: If you do not exert yourself and redouble your efforts with all of your strength to remove and take out from the roots every bad character trait and immaturity from your childhood, they will forever remain with you and cause you damage. If your evil impulse seduces you, by saying, "Why should you work and fix yourself; you are still a lad and that is why your shortcomings are like this; so when you grow up in years, they will end automatically and your mind and your traits will be strengthened on their own" - mercy upon you, do not listen to it! For only the years get older, not the man. As there are adults - even seniors with regards to their years - who are lads or even children in their opinions and personalities. And this is all because they were negligent in their service and depended on their years [to change them].

נשוב נא עתה אל ענינינו,‏ לעיין איך מחלה זו של בושה מרומה נשארה באיש מילדותו ובמה מתרפאים ממנה.‏ הילד בראשית התפתחות דעתו כיון שאין לו דעת לעצמו,‏ להבדיל בין טוב ובין רע, ולא רוח בקרבו אשר ידחפוהו לאמר,‏ כזאת וכזאת עשה ומזה תחדל,‏ מוכרח הוא לקלוט בקרבו דעות מן החוץ,‏ כי מעצמו לא ידע מה לעשות,‏ בלתי אשר ימדוד בדעת אנשים הגדולים מה טוב ומה רע בעיניהם.‏ וכשיגדל אם גם אז לא יקנה דעת לעצמו ולא רוח.‏ אז דעת בני אדם מקרבו לא תמוש, ורק היא המושלת היחידה בו תהי׳,‏ אף לפני שטותיהם יכרע ולפני דעותיהם יתביש שלא ילעגו עליו,‏ וכל מעשיו רק כדי להתיפות בעיני האדם הן.‏ וראו נא פלא זה שישנם אנשים שבשני הנגעים הנוגדים הם נלקים.‏ גם בשפלות וחסרון דעת עצמית,‏ וגם בגסות וישות שדברנו בפרק ו׳,‏ מתגאים הם נגד רבותיהם ומלמדיהם הטובים,‏ וגאותם היא,‏ לאמר יש אני לעצמי ודעת ברורה לי לדעת,‏ שאני צריך לבטל את כל עצמי לדעת העולם הנשחת ולהמשך אחריו כצאן לטבח יובל.‏ שחקו נא אתם בחורים טובים עליהם ועל פיתול דעתם הנשחתה,‏ גאות וישות כזאת לעשות מעצמו סמרטוט להתבטל ולהשחת. Let us now return to our topic, to investigate how this illness of false shame remains in a man from his childhood, and how one can be cured from it: Since at the beginning of a child's intellectual development, he does not have his own [developed] intellect to differentiate between good and bad, nor an internal drive to push him by saying, "Do this and that, but do not do the other" - he needs to absorb ideas from the outside. For he doesn't know what to do on his own without measuring it by the opinions of the adults, as to what is good and bad in their eyes. And if when he grows older, he still doesn't acquire his own intellect or personal drive, the opinion of other people will not budge from within him, and it will be the only thing that controls him. He will even bend to their stupidities and be embarrassed [to disagree with such] opinions, so that they will not mock him. All of his actions will only be to impress other people. And please note this wonder: That there are people that are suffering from both of these opposing plagues - from insignificance and lack of independent thought, as well as from the haughtiness and individualism that we spoke about in Chapter 6. They are haughty against their goodly rabbis and teachers. But their haughtiness is to say, "I am my own person and I have a clear opinion to think that I should negate myself to the opinion of the corrupt [outside] world and be dragged behind it" - like sheep to the slaughter. You good young men should laugh at them and at their twisted and corrupt opinion - to have the pride and individualism to make oneself into a floor rag, to negate oneself and become corrupted!

כך היא להם,‏ גאות עם שפלות נשחתה,‏ מפני שגם הגאות לא בקרבם נצמחה,‏ גאות ארורה ומעופשה כזו שיסודה ניצוץ עבודה זרה ר״ל,‏ ופעולתה להרוס ולאבד את עם ד׳,‏ אשר השאירו נבוזראדן נירון קיסר וטיטוס,‏ א״א שמקרב נפש ישראל תעלה,‏ מחלת העולם היא כעת,‏ וכיון שהוא דעת עצמית אין לו ורק לפני העולם הוא כורע,‏ גם הרקב הזה מתדבק בו וגם הוא מורד נגד רבותיו ואביו. It is this way - [that they have] haughtiness together with corrupt lowliness - because even the haughtiness did not sprout from within them. For it is impossible for such a cursed and rotten haughtiness - the foundation of which is a spark of idolatry, God forbid; and the effect of which is to destroy what remains of the nation of God after Nebuzaradan, Nero and Titus - to rise up from within a Jewish spirit. It is an illness all over the world right now. And since he has no independent opinion but rather bends himself to the world, even this rot contaminates him - such that he rebels against his rabbis and father.

לכן לא די לו לאדם,‏ הרוצה לגרש את מחלה זו הנשחתה בו עוד מילדותו,‏ לקנות דעת כלבד,‏ רק גם דעת עצמית יקנה וזהו העיקר.‏ כי גם למתביש מפני המלעיגים עליו ולכורע לדעותיהם יש דעת,‏ וכבר נתגדלו והיו לאנשים,‏ אבל גם כל דעותיהם לא של עצמם ורוחם היא ורק מן העולם באו.‏ הקטן שרוצה לחקות את הגדולים,‏ לובש כובע ומעיל של גדול ויהי בזה לשחוק בעיני כל,‏ והם כבר התחכמו לדעת יותר איך לחקות את מעשי העולם מבלי אשר ישחקו להם.‏ אבל כמוהו וכמוהם רק דעת הקוף‎ להם, שכל חכמתו היא רק איך להתאים את מעשיו למעשי איש.‏ אם יאמרו בני העולם לטוב רע,‏ גם הוא כמוהם,‏ יבזה את התורה ולומדיה,‏ ואם ישתגעו ויתפלאו מן משחק הילדים בכדור,‏ גם הוא לפניו יכנע,‏ ולפני מהתליו יכרע.‏ ואנו רוצים בזה לעורר בך דעת מעצמך,‏ הלא עצמותך ישראל הוא, ואת הרוח הישראלית שבך תגלה מקרבך,‏ רוח האבות אשר אצור בקרבך יציץ ויגדל,‏ היא תדיחך והיא תכריח אותך לאמר כזאת וכזאת עשה,‏ את ד׳ אלקיך אלקי ישראל עבוד ואת מצותיו שמור,‏ שמע אל קולו אשר בפי אביך ורבך הטובים,‏ לאנשים הרחוקים מן התורה תלעג,‏ בעניני התורה תהי׳ איתן,‏ עז כנמר לא תחת ולא תבוש מפני כל. Hence it is not enough for a person who wants to expel this corrupting illness which has been in him from the time of his youth to just acquire intellect, but rather to acquire his own opinion - as that is the essence here. For even the one who is embarrassed from the mockers and bends to their opinions has an intellect. And they have already grown up and become adults. However all their opinions are not from themselves, but rather from the [outside] world. A child who wants to imitate an adult wears a hat and the coat of an adult and will be a laughing stock in everyone's eyes. But these people have been crafty to know better how to imitate the actions of the world without anybody laughing at them. But one is like the other, since they both follow the way of a monkey - for all of a monkey's wisdom is just how to make his actions conform to the actions of a man. If people in the world say that good is bad, they will do like them - to disparage the Torah and its students. And if they go crazy and become fascinated by a children's game with a ball, he will also humble himself to it and bend himself to its ridiculousness. So we want to open up your own opinion in you. Is not your essence that of a Jew, such that you should reveal the the spirit of Israel inside of yourself? Let the spirit of the forefathers that is stored within you come out and grow. It will move you and it will make you say, "Do this and that; serve God, your God and the God of Israel; observe His commandments; listen to His voice in the mouth of your goodly father and rabbi; mock the ones that are far from Torah; be solid in matters of Torah; be bold like a leopard; and be not afraid of, or embarrassed by, anyone!"

זהו העיקר אשר צריכים להזהירך ביותר,‏ ידענו גם ידענו שנגד המסיתים אשר בפירוש יאמרו להדיחך ח״ו מדרך ד׳ אל שאול תחתית מקום חושך הסט״א ר״ל,‏ גם מעצמך תדע להזהר.‏ דבריהם יהיו לך כאש צרבת וכמטחוי הקשת, מהם ומכל סיעתם תרחק.‏ ורק מן הצבועים צריכים להזהירך ביותר,‏ בפנים תמימים יבאו אליך לאמר,‏ גם אנו את אלקי אבותינו יראים וכמוך כמונו עובדים,‏ רק גם זה הוא רצון ד׳,‏ עתה,‏ בעת הזאת צריכים לפשר מעט,‏ תורה כבר למדת,‏ למוד עתה מלאכה או מסחר,‏ ועוד יעיזו לשמש בדברי קדושינו לאמר,‏ גם המשנה אומרת טוב תורה עם דרך ארץ.‏ ואף‏ בעניני עבודה יפתוך לפשר ויאמרו,‏ העתים נשתנו ובעת הזאת אין צריכים להזהר ולדקדק בכל מצוה ומנהגי ישראל ובההרחקה מן העכירות כ״כ כמו מלפנים,‏ וכדומה.‏ ואתה לא תריב ולא תתקוטט עמהם,‏ רק בלבך השב אמריך להם,‏ אם כדבריכם כן הוא שהעתים נשתנו הלא רק לרעה נשתנו,‏ מלפנים גם הסוחר גם הבעל מלאכה עבד את ה׳,‏ ועתה רובם ככולם מבני הנוער כאשר אך יצא יצאו מן הישיבה לסחור ולעבוד מלאכה,‏ אל שאול תחתית ירדו.‏ האם תרצו לרצוח גם אותי,‏ לשרוף את נשמתי הטהורה באש של הגיהנם הזה,‏ ולהשליך את גופי,‏ אפרוח יונה זכה,‏ ביורה של צואה רותחת זו.‏ לא אשמע לכם,‏ בשום אופן לא אובה לכם,‏ אוחז אני בספר התורה אשר אלקי בה נמצא,‏ ובשתי זרועותי חובק אני בה את הכביכול,‏ וכל עוד נשמתי בי,‏ ממנה לא אפרוש. This is the matter about which we must warn you the most. We know very well that you will be careful even on your own against the inciters who explicitly want to push you away, God forbid, from the path of God, to the nethermost pit, the dark place of the other side, God forbid. Their words will be like a stinging fire and like the slings of arrows to you; so you will certainly keep your distance from them and anyone associated with them. Rather we must warn you strenuously about the hypocrites. They will come to you with the guise of innocence, saying, "We also fear the God of our fathers and we serve Him just like you. However this too is the will of God now at this time, that we compromise a little. You have already studied Torah. Now you should study a craft or business." And they will even have the temerity to use our holy words and say, "Even the Mishnah says (Avot 2:2), "It is good for the Torah to be with the way of the world (derekh eretz, usually understood as work)." And they will even seduce you to compromise about divine service by saying, "The times have changed, and we no longer need to be so particular about all of the commandments and Jewish practices and keep so much distance from murkiness, as we did in the past" - and that which is similar to this. And you should not argue or fight with them. Rather answer your words to them in your heart: "If what you are saying is true that times have changed, they have only changed for the worse. Earlier, even the businessman and the craftsman served God. But now, in almost all cases, as soon as the youth leave the yeshiva to do business or work a trade, they fall into the nethermost pit. Do you want to murder me too, to burn my pure soul in the fire of Gehinnom, and to throw my body - the pure young dove - into the cauldron of boiling dung? I will not listen to you! Under no circumstances will I agree to you! I will grab onto the Sefer Torah in which God resides and hug Him - as it were - through it with both of my arms. And I will not release it so long as my soul is within me.

ואשר לדבריהם שאומרים שצריך אני לדאוג לתכלית פרנסה לכשאגדל,‏ מה יצפצפו ומה יהגו אנשים הללו,‏ האם טח מראות עיניהם ומהשכל לבותיהם.‏ האם לא יראו שכמו עתה בעת הדחוקה כמו מקודם בעת הטובה שהפרנסה היתה נוחה יותר,‏ כלם שוים,‏ הרבה מבעלי המלאכה רעבים,‏ ולהפך הרבה מבעלי התורה עשירים. וכבר אמרו חז״ל אין עשירות מן האומנות,‏ ואין העניות מן האומנות.‏ את אשר יחפוץ ד׳ יענה ואת אשר ייטב בעיניו יעשיר,‏ עוד די לי בזה,‏ עתה אמלא את גופי ונשמתי בתורה וקדושה,‏ וכשאגדל ואצטרך גם בפרנסתי אשתדל,‏ וד׳ אשר בדרכיו אלך הוא יעזרני יפרנסני והוא יושיעני. And as far as what they are saying about the need to concern myself about earning a livelihood when I get older, what are these people chirping and what are they thinking? Are their eyes blind and their minds shut off? Do they not see that - whether in hard times like now or in good times like earlier when earning a livelihood was easier - everyone is equal? Many craftsmen are hungry; and, visa versa, many Torah scholars are wealthy. And the Sages, may their memory be blessed, already said (Kiddushin 82b), 'Poverty is not from a trade, nor is wealth from a trade.' God will answer the one He wants, and will make wealthy whoever is good in His eyes. That is enough for me. [So] now I will fill my body and soul with Torah and holiness; and when I grow up and require a livelihood, I will put in the effort. And God, in whose paths I will go, should help me, support me and save me."

אבל אם ח״ו הי׳ לך מניעות חזקות כ״כ שלא יכולת עמוד בהן,‏ ולא יכולת להשאר בן תורה בלבד.‏ אם ח״ו נאנסת לעזוב את הישיבה ולצאת לשוק למסחר ומלאכה בעודך בחור^*)כגון בחור שמוכרח לפעמים לפרנס את הוריו החלשים ר"ל., גם אז אל תתיאש ח״ו מלהיות יהודי בלב שלם, וגם אז את ד׳ אלקיך ח״ו אל תעזוב.‏ דע נא שנסיונות יותר קשים מאלה שגרשוך מבית אלקינו מן הישיבה,‏ עומדים לפניך.‏ חזק ועמוד בהם,‏ קשור עצמך בד׳ ואז גם הוא יהי׳ עמך בכל עניניך.‏ לא יעבור עליך יום בלא תורה.‏ התפלל אליו מעומק לבך.‏ שפוך את נפשך לפניו בכל אופן שתרצה,‏ אם באופן זה שאנו רושמים לך כאן,‏ אם באופן אחר,‏ בין בדבור ובין בהרהור הלב תחשב.‏ אנא ד׳ בוחן כליות ולב,‏ אתה יודע כי לא במרד ובמעל ח״ו עזבתי את תלמוד תורתך ויצאתי לעסוק בדברי העולם,‏ ולא בזדון יצאתי מעולם האמת אל עולם של הבל.‏ יודע אתה את כל העינוים אשר התענתי בהם ואת כל התלאות אשר מצאתני עד שנשבר כחי ונדכה רוחי ונאנסתי לצאת ולבקש פרנסה.‏ אבל ד׳,‏ גם עתה ח״ו אינני עוזב אותך,‏ לא את תורתך ולא את עבודתך הקדושה.‏ גם עתה אני מתפלל אליך ולומד יותר מיכולתי,‏ וכל תכלית מחשבותי רק בך.‏ אנא ד׳ לבי יפחד ונפשי תתפלץ.‏ כבשה רכה אני ודרך רחוק ואיום לפני.‏ נכנס אני בעולם הזה שמלא משטינים ושוטנים,‏ חיות טורפות וזדים אורבים לגופי ונשמתי,‏ אבל אם אני כשה נדח,‏ הלא רועה ישראל אתה,‏ וזה כל תקותי,‏ נוהג כצאן אותנו,‏ כבודך,‏ וזה כל חזקי.‏ דרכו של רועה כאשר תתעה שה אחת מן הצאן ביער ופגע בה הארי והדוב לטורפה,‏ ותפחד,‏ ובכל נפשה תצעק,‏ ויקשב הרועה,‏ יהמו רחמיו ויחיש להצילה כל עוד רוח חיים באפה,‏ כן גם אני מקבל עלי שבכל דרכי הרחוקה‏ והמסובכה,‏ אליך אצעק,‏ אנא ד׳ הצל אותי,‏ ואתה תשמע מן השמים ותחיש לאחזני בציצית ראשי ובמיתרי לבבי^*)כלומר, כיון שמחשבות ראשי ורצון לבי לד' תאחז בהם ותשמור את כל גופי.,‏ ולהצילני ולהדריכני אליך ד׳.‏ However if, God forbid, the constraints upon you were so great that you were not able to stand up against them, and you were unable to remain exclusively a Torah student; if, God forbid, you were forced to leave the yeshiva and go to the workplace or to a craft while you were still a young man (Editor's note from the printed edition: For example, sometimes a young man is obligated to support his weak parents, God forbid.) - you still should not give up, God forbid, about being a Jew with all of your heart. You still should not abandon, God forbid, the Lord, your God! Please know that harder tests than this lie ahead of you. Be strong and stand up to them, connect yourself to God; and then He too will be with you in everything you face. Let not a day pass without Torah [study]. Pray to Him from the bottom of your heart. Pour out your soul in front of Him in any way you want - whether in the way that we are writing for you here or whether in a different way, whether in speech or in thoughts of the heart: Please, God, Examiner of the conscience and the heart, You know that it was not, God forbid, out of rebellion or trespass that I have left the study of Your Torah and I have gone out to worldly pursuits; and that I did not wantonly leave the world of truth for the world of the mundane. You know all the afflictions that I have endured and the difficulties I have encountered, to the point that my strength was broken and my spirit was depressed and I was forced to go out and seek a livelihood. I am not leaving Your Torah or Your holy service. Even now I am praying to you and studying even more than I can; and all of my thoughts are only to You. Please God, my heart is afraid and my spirit is terrified. I am a tender lamb and there is a long and daunting road in front of me. I am entering this world full of opponents and obstacles - predatory animals and evildoers want to ambush my body and my soul. But if I am like a lost lamb, are You not the shepherd of Israel? And that is my entire hope - lead us, Your glory, like sheep. And that is my entire strength. The way of the shepherd is that when a sheep wanders away from the flock in the forest and a lion or a bear encounters it to tear it up - and so it becomes frightened and yells out with all of its strength - the shepherd listens, his mercy is awakened and he hastens to save it, so long as it still has the breath of life. So too do I accept upon myself that in all of my long and complicated path, I will yell out to You, "Please God, save me," and You will hear me from the heavens and hasten to grab me by the hairs on my head and the strings of my heart and save me and guide me to You, God. (Editor's note from the printed edition: Meaning, since the thoughts of my head and the will of my heart are towards God, He should grab a hold of them and guard my entire body.)

דברים הללו יהיו לנגדך תמיד.‏ אל תתרחק מן חבריך הראשונים שזכו להשאר בתורה כל היום וכל הלילה,‏ ולנשם אל קרבם אויר ג״ע ורוח היוצא מבין כנפי החיות אופנים ושרפי אל.‏ תתראה עמהם כפעם בפעם, ובפרט בשבתות וימים טובים תקבע לך שיעור קבוע בכל יום לתורה.‏ תאמר תהלים בכל יום תתפלל בכונה.‏ תזהר להוסיף מחול אל הקודש בשבתות וי״ט, ויהי׳ השבת והיו״ט שלך כלו קודש.‏ בכל השבוע תחכה לו,‏ זה היום שבו אתה משתחרר מן סאון ורעש הגיהנם ונכנס לג״ע, בכל השבת תלמד ותדבר דברי קודש עם חבריך מאז,‏ כפעם בפעם תעיין בספרי מוסר וחסידות וכו׳. These things should always be in front of you: Do not distance yourself from your old friends who merited to remain in Torah [study] all day and all night, and to breathe in the air of the Garden of Eden which is among them, and which comes from the wings of the various angels of God. Go see them from time to time, and especially on Shabbat and holidays. Establish a Torah study session for yourself everyday. Say some Psalms with concentration everyday. Make sure to add time from the mundane to the holy [before and after] the Shabbat and holidays. Make your Shabbat and holidays completely holy. Wait for it during the entire week - it is the day that you liberate yourself from the din and noise of Gehinnom and enter the Garden of Eden. Study and speak holy words all of Shabbat with your friends from way back. Look into books of Mussar and Chassidut from time to time.

ואתם בחורים מאושרים שזכיתם להשאר בתורה תמיד,‏ אל תרחיקו אותו.‏ רחמו נא על נפש אומללה זו,‏ שנדחה אל תחת זרם ברד מצרים ואש מתלקחת בתוך הברד אשר מכה את כל נפש אשר לא יפלה ד׳ להצילה.‏ אתם חוסים בצל כנפי השכינה קרבו גם אותו,‏ כל עוד שתראו שלבו שלם עם ד׳ ומתגעגע אל מצבו הקודם שהי׳ מיסב עמכם יחד בג״ע.‏ ואם תכירו בו איזה סימן של חמוץ,‏ דברו אתו בטוב ובנחת פעם ושתים ושלש דברים היוצאים מלבכם.‏ אבל אם לא תועילו גם אז,‏ רחקו אותו למען לא תכוו ח״ו גם אתם בשרפת נשמתו,‏ כי אף אחר שקרא את דברינו אלו עד כה ואחר שהזהרנוהו וזרזנוהו,‏ צריך הוא נסים ורחמים רבים שישאר יהודי נאמן,‏ כי האם זרזנוהו יותר מאשר מצוים ומזרזים את הנשמה קודם ירידתה לעוה״ז,‏ ומ״מ מה רבו הנדחים והנאבדים,‏ ד׳ ישמרנו מהם ומהמונם.‏ And you fortunate young men who have merited to always remain in Torah, do not distance him! Have mercy upon this poor soul, who has been pushed into the stream of hail from Egypt - and there is even fire mixed in with the hail which strikes every spirit who has not been set aside by God to save him. You are protected under the wings of the Divine Presence - bring him near also. Do this so long as you see that his heart is true to God and that he yearns for his earlier state when he was sitting with you together in the Garden of Eden. And if you see a small sign that he is turning bad, speak to him nicely and calmly with words that come from your hearts - once, twice and even three times. But if it still doesn't help, send him away so that you are not also burnt, God forbid, from the burning of his soul. For even after he reads our words until now and even after we have warned him and moved him, he still needs miracles and great mercy in order to remain a faithful Jew. For have we moved him any more than that which they commanded and moved his soul before it came down to this world? Yet there are still so many pushed away and lost - God protect us from them and from their masses.