למנצח אל שושנים עדות לאסף מזמור. פירש בספר ארץ החיים על דרך דודי ירד לגנו ללקוט שושנים בעון בטול תורה בנים מתים וז"ש רועה ישראל כמו גדיים וטלאים קטנים שאינם יכולים לסבול הקור והחום כך קטנים הם ערבים מפי עוללים ויונקים וכו' נוהג כצאן יוסף שהיה מכלכל את אחיו בימי הרעב אעפ"י שגמלוהו רעה וכו' ע"ש ואם נאמר דרך דרש ורמז שתיבת לאסף עולה ג"כ לבאר הענין כמו שמצינו למפרשים לפי דרשתם לפעמים דורשים השם לפי הענין. אפשר להסמיך כאן מה שכתבנו בעניותנו דיש לחקור בזה שהקב"ה שאל ערבון מישראל על התורה ואמרו ישראל בנינו הם ערבים עלינו וכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני והוינן בה דהערב הוא אם אינו יכול ליפרע מן הלוה והכא יכול ליפרע מן הלוה דבמקום להמית את בניו הערבים ימית הלוה. ותירצנו בעניותנו דהלוה בביטול תורה ומצוה ניצוצי תורתו ומצותיו שלט בהן הסט"א ואם ימית הלוה אינו עושה כלום כי ילך לגהנם או לעונשים מרים אחרים ועדיין ניצוצי הקדושה בסט"א ונמצא שאינו יכול ליפרע מהלוה אך כשימותו בניו קטנים נפשם נקיה וטהורה ואז במיתתם מעלין ניצוצי הקדושה לרוב והוא פרעון גמור וז"ש למנצח לנצח לסט"א אל שושנים בנים קטנים הערבים. וכי תימא מה ערבות הוא זה והלא יכול ליפרע מהלוה. לז"א דע עדות לאסף פירוש אהני מיתת הערבים לקבץ ניצוצי התורה וז"ש עדות לאסף יאספו ניצוצי התורה במיתת בנים קטנים ולכן מזמור לברר ניצוצי התורה ע"י פטירת הבנים קטנים א"נ אפשר במ"ש פרק כל כתבי אין העולם מתקיים אלא בהבל תנוקות של בית רבן וז"ש אל שושנים שהם תנוקות של בית רבן וזהו עדות שלומדים תורה ובזה מתקיים העולם רועה ישראל האזינה לקולם ובזה יתקיים העולם נוהג כצאן יוסף והזכיר זכות יוסף לעורר הרחמים יושב הכרובים צמצם שכינתו כביכול להודיע חיבתן של ישראל הופיעה לרחם על ישראל: