רחש לבי דבר טוב וכו'. אפשר לרמוז דרך אסמכתא כמ"ש הרשב"ץ ז"ל בתשובה ח"ג סימן ע"ח דקשה על מ"ש בתלמיד שאמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה מובטח אני שמורה הוראות דהא אמרינן לשנות דרך קצרה היכא דלדבר לשון נקי נפישי מילי. ופיר"ש מן האשה רבנית אחת דההיא דדרך קצרה היינו רב לתלמיד כדי שלא יתבלבל אבל תלמיך לרב אין צריך לדבר לשון קצרה שהרב לא יתבלבל ועדיף לומר לשון נקי עכ"ד. ואפשר שזה רמז רחש לבי כלומר נסב"ר לבי דכשאני מדבר להרב צריך לדבר לשון נקי וז"ש דבר טוב אומר אני מעשי למלך. צריך לדבר טוב ונקי כשאני מדבר למלך ר"ל חכם כמ"ש מאן מלכי רבנן שהחכם לא יתבלבל לשוני עט סופר מהיר שעל ידי המהירות אינו מדקדק לקצר. ואז הרב יאמר לתלמיד יפיפית מבני אדם חביריך שדברת לשון נקי ומובטח אני הוצק חן בשפתותיך שתתקיים תורתך כמ"ש בש"ס דבני יהודה נתקיימה תורתן בידם דהוו דייקי בלישנא. ע"כ ברכך אלהים לעולם: