מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. אמרו במדרש שמרני אל כי חסיתי בך שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה (עיין פרשת דרכים ריש דרוש ט"ו) ורש"י לקמן מזמור ס' כתב רבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו. ואפשר כמ"ש פ"ב דיומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי ומיששכר והקשו המפרשים דהרי דוד הע"ה אמרו וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ולא היה מלוי ויששכר ויש כמה תירוצים אחת שדוד הע"ה היה מלך ולגבי מלך לא נאמר זה. א"נ שהיה עניו מאד ועל ידי הענוה מכוין אל האמת כמ"ש פ"ק דעירובין גבי ב"ה שיצאת ב"ק שהלכה כבית הלל ומפרש בגמרא שהטעם שהיו ענותנין ופירש מר"ן בכללי הגמרא שבזכות הענוה היו מכונים אל האמת. וכתבו המפרשים דכל זה היינו בצורבא מרבנן דמורה ביחיד אבל כשהם רבים אז אפילו משאר שבטים מכוונים אל האמת וז"ש מכתם לדוד שהיה מך ותם עניו אפילו במלכותו והכא נרמזו השתי מעלות המועילות לכוין אל האמת שהם המלכות והענוה שכל אחת מהנה אגוני מגנא לכוין אל האמת כמ"ש המפרשים ונראה הטעם דמלך כרבים דמי וכי איכא רבים שמורי"ם לכל בני ישראל אהניא זכותא דרבים לכוין האמת והענוה היא סגולה להיות מרכבה לשכינה ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה והלכה היא ה' כלה. גם משפט הוא בלאה ותורה לשמה הוא לתקן פרצוף לאה ולאה נקראת ענוה כידוע כל זה מרבינו האר"י זצ"ל ולזה העניו מכוין אל האמת מטעמים אלו הנאמרים באמת. וזה רמז קראין מכתם לדוד כלומר הגם שהיה דוד עניו גם במלכותו עם כל זה לא סמך והתפלל שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה ונקט לשון יחיד כי ברבים פשיטא שמכונים לאמת. אך ביחיד תכון תפלתי שמרני שלא אכשל בדבר הלכה ואיני סומך על מלכות ולא על ענוה רק כי חסיתי בך שתשמע תפלתי ותשמרני: