סעיף א' לא ילך אדם במבואות וכו'. נ"ב הנה בדיעבד אם עבר וקרא נראה דצריך לחזור ולקרות כמ"ש לעיל בש"ע סימן ע"ו (סעיף ה') ובחבורי ספר החיים ואח"כ מצאתיו בפרי מגדים הטעם דהוי מה"ב. והנה כעת ראיתי די"ל בזה מ"ש בש"ס פ"ג דברכות (דף כ"ד ע"ב) לא פסק מאי אמר ר' מייאשא בר בריה דריב"ל עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' ר"א אמר הוי מושכי עון בחבלי שוא ר' אדא וכו' אמר מהכא כי דבר ה' בזה. והנה להבין במה פליגי ומה נ"מ בזה לדינא נראה לומר דהנה במה"ב יש פלוגתא דיש ס"ל דמה"ב כשר לגמרי ויש ס"ל דמה"ב פסול. אך היינו בשל תורה אבל במצוה דרבנן כשר מה"ב וכבר כתבנו בכמה דוכתין דלפי"ז ה"ה בעבירה דרבנן נמי כשר מה"ב ויש ס"ל דאף במצוה דרבנן פסול מה"ב. ונראה דבזה פליגי הני מ"ד דהנה מ"ד דיליף מקרא דאני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו ס"ל דמה"ב כשר וא"כ ניהו דהוי עבירה ומבואר במס' סוטה דעבירה מכבה מצוה וא"כ אינו מקבל שכר עבור המצוה מכל מקום להיפוך נמי אינו נענש כיון דהמצוה מכבה עבירה ויצא זה בזה ולכך אמר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם שאין מקבלין שכר עליהם אבל מכל מקום גם עונש אינו מקבל. ואידך ס"ל דמה"ב פסול וכיון דליכא מצוה ונשאר רק עבירה ומקבל עליו עונש והנה ידוע דשכר עברה עברה ועברה גוררת עברה וכך דרכו של יצה"ר כל פעם מכביד יותר כדאיתא במדרש ולכך ממצוה הבאה בעבירה בא אח"כ לידי עברה לבדה והנה העברות אין נמשלין לחבלים כי הם כקורי עכביש ולא נעשה מהם חבל רק המצות הם חזקים ונמשלו לחבלים ולכך אם עושה מצוה בלי צירוף עבירה הוי חבלי אמת ואם עושה מצוה ובאמת הוי כאן בעברה ופסול הוי חבלי שוא. ולכך אמר הוי מושכי עון בחבלי שוא כמצוה הבאה בעברה דנראה כמצוה ואינה מצוה בזה מושכין אח"כ עון ממש וא"כ מוכח מזה דמה"ב פסול דאל"כ עכ"פ עונש אינו מגיע להם להיות נמשך מזה עברה ממש ובע"כ דמה"ב פסול ואפילו בדיעבד אינו יוצא בו וזה ס"ל דאף אם אסור לקרות במטונפת רק מדרבנן נמי פסול מכח מה"ב וס"ל אף בדרבנן חיישינן למצוה הבאה בעברה וה"ה במצוה דרבנן אבל אידך ס"ל דמה"ב בדרבנן כשר וא"כ אם היה אסור לקרות במטונפת אם הוי רק דרבנן היה יוצא בו רק דעבר על כי דבר ה' בזה וזה הוי מפורש בתורה ובעברה דאורייתא פסלינן מה"ב לכך אינו יוצא בזה אבל אם הוי עברה דרבנן היה יוצא וה"ה נמי במצוה דרבנן כשר מה"ב והוי ג' חילוקי דיעות בזה ואתי שפיר ודו"ק היטב:
(שם) סעיף ב' אפילו להרהר בד"ת וכו'. נ"ב נסתפקתי אם מותר להרהר בו ית' או לא. ולכאורה יש ללמוד ק"ו דאסור להרהר במציאותו ויכלתו. אך לפמ"ש המקובלים דתפילין דר"ת מותר לשוח בהם שיחת חולין מכח דקדושים ביותר ואין דבר טמא נתפס בהם י"ל מכ"ש בזה כן. ולכאורה נראה לי ראיה לזה מן הש"ס פ"ק דיומא (דף ז' ע"ב) שהביא שם פלוגתא דר"י ור"ש גבי ציץ ואמר שם דטעמיה דר"ש דכתיב והיה על מצחו תמיד דמהו תמיד אילימא תמיד ממש מי לא בעי מינם פורתא מי לא בעי עייל לבה"כ אלא לתמיד מרצה הוא דאתי ור"י ההוא תמיד הוי שלא יסיח דעתו ממנו וכו' וקשה דהו"ל להקשות לר"ש מה יעשה בהך קרא שויתי ד' לנגדי תמיד קשה נמי כן מהו תמיד מי לא בעי מינם פורתא מי לא בעי עייל לבה"כ בשלמא לר"י אתי שפיר דהכוונה שלא יסיח דעתו ממנו אבל לר"ש קשה מה יפרש בזה מהו תמיד ובע"כ מוכח דבמציאותו יתברך מותר להיות מהרהר בו גם בבה"כ גם לא שייך בו מי לא בעי מינם פורתא די"ל דכל החלומות הוי מהרהורי דיומא ואם מחשב בו ית' תמיד גם בלילה הן כן רעיוניו ושייך ביה תמיד ואתי שפיר כנלפענ"ד ודו"ק היטב: Section 2 'Even to think of a matter of Torah [in the bathroom is forbidden]...' (A marginal annotation) I was unsure whether it is permitted to think of the Blessed One or not. It seems that one could learn by a kal vechomer that [since it is forbidden to think of the Torah, surely] it is forbidden to think of God's reality and capability. But according to some of the mystics, one wearing the tefillin of Rabbenu Tam is permitted to speak secular speech in them, since the power of the tefillin's holiness is great and no impure thing can take hold of them, and it's possible to say that all the more so is this true here [since God's holiness is even greater than that of tefillin]! It seems to me that there is proof of this from the Talmud (Yoma 7b) where a dispute is brought between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda regarding the headplate (tzitz) of the High Priest. Rabbi Shimon's reasoning is from the verse "...And it shall be always on his forehead, that they may always be acceptable before the Lord." (Exodus 28:38). If one were to say literally always, does he not need sleep, does he not need to use the bathroom [in which situations he does not wear the headplate]? Rather, "it will always be acceptable" (ibid.) [i.e., the word 'always' in the verse modifies God's acceptance, rather than the High Priest's wearing of the headplate]. But according to Rabbi Yehuda, that 'always' tells us that he may not distract himself from it, etc. And there is a difficulty that this brings to light for Rabbi Shimon - what can he do with the verse "I set the Lord before me always" (Psalms 16:8)? He has the same problem; people need to go to sleep and to the bathroom! This is fine for Rabbi Yehuda, since he reads the verse as saying one shouldn't distract oneself from God. But for Rabbi Shimon it's a problem -- how's he going to solve this? What does 'always' mean here? This is an undeniable proof that with regard to God's reality, may God be blessed, it's permitted to think about God, even in the bathroom. And it doesn't make sense here to raise a question about going to sleep, since one could answer that all dreams are just thoughts of the day, and if one thinks always of God, and also in the night one's ideas are on God, then it's appropriate to say 'always'. Thus it seems in my humble opinion, and study very well and you will find this clear.