רש"י בד"ה בדלי טמא כו' דנראה כמתקן כלי כו'. נ"ב פי' אע"פ דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דמתקן כלי היינו שלא רצה לפרש דמשום תיקון כלי לחוד אסור הטבילה אבל בתר דאסרו הטבילה משום שמא יעבירנו כו' אז אפי' היכא דליכא חשש דשמא יעבירנו מאחר דאין עיקר הטבילה לכלי לחוד אלא אגב מים אפ"ה אסור משום מתקן כלי שהרי שאר כלים טמאין אינם ראוין לכלום שהרי אסורין לטבול משום שמא יעבירנו ודו"ק (ועיין במהרש"א):
בד"ה מתוך שלא כו' זו אלא ע"י דליו בשאיבתו כו' כצ"ל והד"א:
תוס' בד"ה כלי שנטמא כו' אבל בטומאה שנטמא במשקין כו'. נ"ב פי' התוס' ס"ל דאין ולד הטומאה אלא ממשקים ע"ל דף ט"ו ע"א ד"ה וילון טמא:
בא"ד דאטו פסיקא ליה דכהנים כו'. נ"ב פי' ונהי דכלי שנטמא בולד הטומאה לא משכחת אלא בכהן ובתרומה מ"מ רישא דאב הטומאה שייכא אפי' בחולין שהרי לכהנים נמי אית להו חולין וק"ל:
בא"ד וי"ל דלפי' אחר שפירש"י כו' כצ"ל: