גמרא אגורה באהלך עולמים וכו' שפתותיו נעות בקבר וכו' ככומר של ענבים כו'. ונראה בזה היה כוונת יעקב במ"ש כי ארד אל בני אבל שאולה ע"פ מ"ש ר"ש שכל מה שלמד יעקב משם ועבר מסר לו א"כ נצטער כמו שנצטער דוד וביקש שיאמר שמועה מפיו ואמר עכשיו שנטרף יוסף מן העולם א"כ לא יהיה מי שיאמר דבר תורה משמי וארד אל בני לשאול כאבל שאסור לו לדבר מדכתיב ועל שפם יעטה כך לא יהיו שפתותי מדברות ובזה מיושב שגבי בנימין לא אמר אבל שאולה אלא ביגון שאולה וזהו יעקב שאמר אמותה הפעם אחרי ראות וגו' עפ"ג שפתותיו נעות בקבר כאילו הוא חי ממילא אמר עכשיו שעודך חי א"כ יהיה מי שיאמר שמועה משמי ואמותה הפעם הזאת אבל אחר כך בקבר יהיה כאילו חי וזהו הכוונה מ"ש במגילה ששלח לו יין ישן ע"פ הירושלמי הובא בעין יעקב מסכת שקלים על גמרא זו מה הנאה יש לו בר נזירה אמר כהדין דשתי קונדיטין רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דשתי ליה טעמיה בפומיה ממילא אמר שהודיע לו שפירש ממנו בפ' עגלה ערופה להודיע כי עדיין לימודו בידו ושלא שכח כלום מלימודו עמו ממילא יהיו שפתותיו דובבות בקבר כאילו חי ורמז שיהיה לו אז הנאה כמי ששותה יין ישן וק"ל:
ובזה מיושב הנתינת טעם וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל וגו' דקשה מה נתינת טעם האמירה הזאת על וימאן להתנחם. ולפ"ז מיושב שאמר על יוסף עצמו אפשר שאקבל תנחומין אבל על זה שיהיה נקבר כאבל שפתותיו סגורים על זה אינו שייך תנחומין: