גמרא טעמא דבעלוה כו' כמאן דלא כר' יהודה כו' יש לדקדק אמאי לא מדקדק כן מרישא דמלתא דקתני איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה ולר"י דאמר כל איילונית זונה היא למנ"מ לא פסלוה הא פסולה וקיימא כבר לכהן מכח זונה ויש ליישב דאי לאו הסיפא ה"מ לפרש הרישא דלא פסלוה בחליצה היינו לאחין וכיון דאינה זקוקה כלל חליצתה לאו חליצה היא ומותרת לאחין גם לינשא אבל אסיפא דבעלוה פסלוה א"א לפרש לאחין הבעלוה נמי ע"ד לייבם הוה בטעות כיון דלא הותר כלל אשת הראשון ומותרת גם לאחין האחרים אלא דע"כ איכא לפרושי דפסלוה לכהן משום זונה ודו"ק:
שם והלא אני שונה חתיכה כו' מי סברת כל שדרכו כו' מהאי לישנא משמע דר"י מודה בהך ברייתא בעיגול דבטל והא דלא תני בה רבותא דאפי' במידי דאורייתא בטל כל שדרכו תירץ רש"י לקמן לפי' דבחתיכה בכה"ג בטהורות בחולין דלא בטל משום דלא הוה רק הפסד מועט משא"כ בעיגול כיון דהוי דרבנן אפי' בהפסד מועט תני בה דבטל אבל לפי שיטת התוס' לקמן ליכא לפלוגי בהכי וצ"ל לפי דרכם הא דתני עיגול לר"י ולא תני דאפי' מידי דאורייתא בטל בכל שדרכו דעיגול היינו עיגול של ערלה דהוי מידי דאורייתא דקדושת ארץ לא בטלה לר"י וק"ל: