גמרא המרת דת פוסלת כו' הכי משמע ליה בן נכר אפי' ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו כו' כן נראה מפרש"י בחומש אבל ליכא לפרושי דע"כ בישראל שהמיר קמיירי דלעובד כוכבים לא אצטריך קרא דמכל ערל לא יאכל נפקא עובד כוכבים ואפי' מולין כדלקמן דא"כ לא יתיישבו דברי התוס' שכתבו דכל ערל עובד כוכבים לא איצטריך אלא לישראל כו' והיינו דערל עובד כוכבים נפקא מכל בן נכר כמ"ש בעובד כוכבים והשתא תקשי להו דאצטריך שפיר וכל ערל לגר דאי לאו לא הוה שמעינן מבן נכר ישראל שהמיר אלא בן נכר כמשמעו אבל אי הוה כמשמעו דבן נכר נמי ישראל שהמיר ניחא מיהו הסוגיא דזבחים פ"ב לא משמע כן דקאמר אקרא דיחזקאל בן נכר וערלי לב יכול בן נכר ממש ת"ל ערל לב א"כ מה ת"ל בן נכר שנתנכרו מעשיו כו':
שם אמר רבא ותסברא המול לו כו' והאי לאו בר מהילא כו' ומיהו דאבעיין ודאי לא אפשיטא כמ"ש התוס' לעיל דמצי למימר דערל שלא בזמנה מקרי ערלה לגבי קטן שלא לסוכו בשמן של תרומה אלא לענין שיהא מעכב את אביו בפסח מסתברא דתלה הכתוב הדבר במילת בנו שחייב למולו קודם וזה א"א לו למולו דהא לאו בר מהילא הוא וק"ל וכ"כ התו' לקמן היכא דלא אפשר לא מעכב ודע שרש"י בחומש פי' תושב זה גר תושב כו' ומיהו והלא ערלים הם ונאמר כל ערל וגו' אלא כגון ערבי מהול כו' עכ"ל וטען הרמב"ן ולא ידעתי למה יכתוב הרב דברים הנדחין כו' והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל עכ"ל והרא"ם האריך בזה ליישב פרש"י ע"ש ודבריו תמוהים דמ"ש דדברי רב שמעי' בערבי מהול לא נדחו כלל כו' שאני נדרים דהולכין אחר לשון אדם הרי הש"ס לא רצה לתרץ כלל וכמ"ש התוספות דבנדרים נמי מקרא יליף ליה ואין זה סוגית הש"ס דמוקי ליה במל ולא טבל לרבותא בעלמא כמ"ש הרא"ם שהרי הניח המתרץ כי סברת המקשה דפריך והני מולין נינהו ועוד דפריך פ' אין מעמידין מהמול ימול דליכא לאוקמי לרבות ערבי מהול ולא למעט ערל שמתו אחיו מחמת מילה מההיא מתני' דנדרים והוצרך לאוקמא במלתא אחריתי אמאי לא משני דשאני נדרים וההיא סוגיא דפ' שביעי גבי מי ששהא עם אשתו עשר שנים אינה מובנת לן בדברי הרא"ם כמ"ש בחדושי אגדות ומ"ש הרא"ם שגם הר"ם מהלכות פסח פסק כדרב שמעיה אליבא דר"ע דתושב הוא ערבי מהול לא ראינו בדבריו הכרע דלא נקט אלא לישנא דקרא גר תושב או שכיר וכן הוא בכסף משנה ודברי הראב"ד שם אינן מובנים לכאורה וכבר כתבנו פירוש לדבריו במ"ק ודברי כסף משנה דחוקים בזה ואין להאריך והנכון בדברי רש"י בחומש שהוא ע"פ המכילתא וכך הם דברי הסמ"ג סי' שנ"ד תניא במכילתא תושב אר"י למה נאמרו והוא כתיב כל ערל וכל בן נכר לא יאכל אלא שאם הוא ערבי מהול או גבעוני כו' עכ"ל והיינו כדבעי למימר רב שמעי' מעיקרא בש"ס ודרכו של רש"י להביא דרשות הפשוטות יותר גם שבש"ס נדחה דברי רב שמעיה כיון דבמכילתא איכא תנא דאית ליה הכי הביא שהיא יותר פשוטה מלאוקמא בגר שמל ולא טבל אבל דברי הסמ"ג תמוהים שהניח ש"ס ערוך ומפרש לה ע"פ המכילתא כדס"ד מעיקרא בשמעתין ויש ליישב ודו"ק: