ברש"י בד"ה ומילת זכריו דאי משום עבד הא כתיב כל ערל לא יאכל בו עכ"ל דהשתא ישראל ערל לא יאכל עבד ערל מבעיא וכן פי' הרא"ם והוצרכו לזו דלפי משמעו אעבד קאי אבל בלשון נסתר ואבעליו ה"ל למכתב בלשון נוכח תאכל כמו ומלתה ר"א דסבר דאין מילת עבדיו מעכבת כמ"ש התוס' צ"ל דאעבד קאי כמשמעו והיא גופה אשמעינן דעבד אחר שנימול רשאי לאכול ממנו ושלא נאמר דהוה כערבי וגבעוני מהול וכן הוא בהדיא במכילתא ע"ש ודו"ק:
בתוס' ד"ה אי מה פסח מלת זכריו כו' תימה דהא הך סוגיא כר"א כו' דריש במכילתא דמלת עבדיו אין עכ"ל כן הוא במכלתא שלפנינו אבל במדרש ילקוט איתא (במכילתא) דר"א סבר דמילת עבדיו נמי מעכבת ע"ש וק"ק אמאי לא הקדימו תמיהתם לעיל דאזלא הסוגיא נמי כר"א מדקאמר מסתברא ערלות כו' ומילת זכריו ועבדיו מעכבת כו' ויש ליישב ובד"ה ה"ג כל ערל כו' דהא אוקמינא כולה לג"ש ועיקר נראה דאין זה מדברי תוס' אלא שהוא פרש"י וכן מוכח מדבריהם לקמן וכ"כ מהרש"ל וק"ל: