[גמרא אלא כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו וכו' וה"ה דהמ"ל שנתקשה לאשתו ותקפו עובדי כוכבים והדביקוהו ליבמתו וכן בהיפוך בתחלה המ"ל המקשן אילימא שתקפתו יבמתו ולא נתקשה מתחלה והא רבא וק"ל]:
[בפרש"י ד"ה וביבמתו לא קנה דלא איכוין לביאה וכו' ר"ל עכשיו במה שנתקע ביבמתו פה זה אינו מכוין לביאה וק"ל]:
תד"ה (בעמוד הקודם) אין אונס וכו' אבל עשה מעשה חייב למסור עצמו כדפי' וכו' לאו דוקא אלא אפי' אם לא מסרה עצמה ס"ד בקושייתם שתיהרג זה עיקר קושייתם ולכן תלו הקושיא לפי מה שפירשו לעיל ודו"ק:
ד"ה דמכוין לה לאו דוקא נקט דמכוין לה דהא בסמוך כו' עכ"ל משוגג דמתניתין נמי מוכח דלא בעי כוונה לה ליבמה אבל איכא למימר דבעי מיהת מכוין לה לביאת אשה בעלמא אבל מהך דבסמוך מוכח דאפילו מכוין לביאת אשה לא בעי וק"ל:
ד"ה מה לאחות אב כו' הקשה ריב"ן דמאחות אב כו' וי"ל דא"א לא אתי עכ"ל מיהו השתא דאכתי לא אסיק אדעתיה למפרך מה להנך שכן שאר לא הל"ל דנילוף חדא מתרתי אלא כל חדא וחדא מן הדומה לו כמו שהקשה ריב"ן אלא משום דכל אינך פרכות דה"ל חדא מתרתי נקט הכא נמי הכי וק"ל: