גמרא ורבנן אי הוה כו'. ויש לדקדק לפי גירסא זו מה פריך ורבנן הא על כרחך השני תירוצים של איבעית אימא יש לכל אחד איזה קושיא על התירוץ השני וא"כ דלמא רבנן ור"י מחולקים בזה דאין לומר דשניהם שקולים ואינן מחולקים האיבעית אימא ביחד א"כ קשה לקמן גבי כלאים בציצית אינו מיושב המופנה לא ליכתוב לא תלבש שעטנז ופסוק גדילים תעשה לך וסמוך לפסוק ובגד כלאים שעטנז וגו' וא"כ נדרוש סמוכים משום דמוכח דהוה ליה לכתוב בפ' ציצית אלא ע"כ לומר דלאבעית אימא משום דמופנה אין סברא משום דמוכח וא"כ דלמא גם רבנן מחולקים בזה ויש ליישב וק"ל:
בתוס' ד"ה (בעמוד הקודם) לא תעשה כו' כדמסיק טעמא כו' ר"ל גבי פסח ותמיד ומילה לא פריך מי דמי התם חדא איסורא וכו' משום דאכתי חדא איסורא שפיר הוי ילפינן והמקשה רצה להקשות דאפי' חדא איסורא לא ילפינן. וקושית התוספות הוא היאך מקשי סתם דדחי עשה מנ"ל הא חדא איסורא שפיר איכא למילף מאשת אח מיהו עדיין קשה לפי מ"ש בחדושי הלכות דגם אחות אשה אין מצותו בכך א"כ אכתי קשה למה אמר דוקא אחות אשה ה"ל לגמרא למימר סתם תיתי מאשת אח על כל התורה וליפרך מה לאשת אח שמצותו בכך ויש ליישב ודו"ק:
ד"ה דא"כ לכתב יה גבי כו' דמוכחא מילתא מדלא כתיב כל שוכב עם בהמה גבי עריות כו' עכ"ל. לא ידענא דהא כתיב גבי עריות בפ' קדושים איש אשר יתן את שכבתו בבהמה מות וגו' ואדרבה הוה האי קרא דכל שוכב עם גו':