בתוס' ד"ה אמר רב כו' והתם הוי טעמא משום דמצות חליצה כו' עכ"ל. לכאורה אמאי קושיא דהא כיון דהתם היינו משום דמצות חליצה קודמת ה"נ נימא הכא דכופין לחלוץ משום דמצות חליצה קודמת כפרש"י דלמשנה אחרונה קיימינן הכא יש לפרש דה"ק כיון דמשום דמצות חליצה קודמת אמרינן התם בלא אמתלא אין כותבין אגרת מרד ה"נ לפרש"י דמשוה אותן לענין כופין לחלוץ א"כ אפילו בלא אמתלא נימא דכופין מה"ט דמצות חליצה קודמת וכן משמע לשון התוספות פ' אף על פי ע"ש וק"ל:
בא"ד אבל אחריני אין מניחין לייבם אלא אדרבה כופין לחלוץ כו' עכ"ל יש לדקדק דא"כ לפי' ר"ת נמי תקשי למה טורחין להטעותו יכפוהו לחלוץ ור"י דאמר תבע לייבם אין נזקקין לו השתא לחלוץ כופין כו' כמ"ש לפירוש הקונטרס גם לשון התוס' פ' אע"פ אינו כן לפירוש ר"ת וז"ל שם וגם לפירושו אם תבע לייבם לא כייפינן ליה לחלוץ אלא מטעינן ליה כו' אבל אם אינו רוצה לא לייבם ולא לחלוץ נראה דכופין עכ"ל ואם ניישב דבריהם דהכא דמיירי התם בנתכוון למצוה הוא דחוק דלפ"ה נמי יש ליישב כן וק"ל:
בד"ה ולשום אישות כו' שניהם שוגגין או מזידין דההוא מזיד לשם זנות ולא כההוא כו' וכן והיא מזידה עכ"ל הך דרשא דריבה שוגג כמזיד לא מצאתי שם גם דבריהם מגומגמין דלא הוו צריכי לראייה אלשון מזיד דמשמע זנות מהך דשניהם מזידים מדקתני בברייתא התם מרישא דמתני' התם בין בשוגג בין במזיד נמי מוכח דהוא לשון זנות כדמוכח התם גם מה שהביאו וכן הוא שוגג והיא מזידה דמשמע להו מלשון נתכוונה לשם מצוה ואינו כן דבהדיא מפורש שם הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא מכווני לשם מצוה ודו"ק: