בגמ' [דאי ס"ד ודאי נשואה ב"ש אומרים וכו' והא דלא מוכיח מב"ה יותר עדיף דסבר דנכסים בחזקת האשה היינו כבר הוכיח לב"ה דזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה ממילא ה"ה זיקת נשואה עושה ספק אך לב"ש לא הוכיח כלום גבי ארוסה ע"כ מוכיח לב"ש וק"ל. מהר"ם יצ"ו]:
שם בגמ' א"ל רבה אדמיפלגי בגופה כו' ויש להקשות מאי קושיא לעולא דלמא סבר גם הוא סברא זו כיון דאיהי קיימא ה"ל ודאי וכו' אך מ"מ לענין למכור לכתחלה לא סבר לה רק לענין שאם מכרה ונתנה קיים המקח ולא פליגי בה ב"ש וב"ה דלכ"ע בדיעבד מכרה קיים ויש ליישב דאכתי קשה ליפלוג בנשואה עצמה ליתני בחייה בדיעבד מכרה קיים ובמתה פליגי בה ב"ש וב"ה ושוב ראיתי לקמן בסמוך ד"ה אף על גב דקשיא וכו' כתבו התוספות כעין סברא זו גבי מאמר וק"ק מה שכתבתי ויש ליישב ודו"ק:
תד"ה בש"א נוטלות כו' אין לחושבה כעוברת על דת כו' עכ"ל כך הגיה מהרש"ל לחושבה מלה אחת אבל זה אינו דהתם בגמ' בהדיא מדמה להו לעוברת על דת אי בעי התראה להפסיד כתובתה ולפי הגהתו נראה להגיה יש לחושבה כעוברת כו' ויותר נראה להגיה אין לה כתובה כעוברת ע"ד וכו' ודו"ק: