גמרא השתא ארוסה בעלמא תני רבי חייא כו'. לא צריך אביי לזה דהא גם הבעל אבעיא לענין יורשה ומטמא ע"כ ידע דארוסה אינו יורשה דהא הוא הנפקא מינה אך הגמרא מביא לנו מנ"ל דארוסה אינו יורשה וק"ל:
שם ואלא לענין מסירה לחופה וכו'. השתא שפיר איכא למימר דנפקא מיניה ג"כ לענין יורשה ולא תקשי השתא ארוסה וכו' כאן דאיירי בביאה כמ"ש התוס' דהוי ליה ככנוסה משא"כ ארוסה דבעי חופה ודו"ק:
שם [אלא לתרי אמאי. פי' בקונטרס ויפרו מיבעי ליה אע"ג דרב נחמן כו' לא חייש לקושיא דיפרו היינו דוקא לענין עם שלא הוזכר בברייתא אבל יבמה יפרו מיבעי ליה מהר"ם]:
שם א"א בשלמא נשואין וכו'. וליכא למימר אימא בהיפך מדרבי יהושע סבר לא לשנים איכא למימר דטעמא משום דסבר דמאמר עושה אירוסין ולהכי לא יפר וא"כ אכתי לא תפשוט האבעיא די"ל מדאמר ר' יהושע התם לא לשנים משמע דכלל אינו יכולים להפר והא אף אם אירוסין עושין יכולין להפר בשותפות אלא וודאי טעמא של ר"י משום דסבר דזיקתו קלושה וק"ל. מהר"ם יצ"ו:
בתד"ה אלא לענין מסירה לחופה וכו' וי"ל דעבד בה מאמר ובעל וכו'. מה שהקשה מהר"ש דאם איירי מתני' דשומרת יבם גם בבעל מאי פריך אח"כ ולר' אליעזר דאמר כו' אלא לדחות וכו' הא איכא למימר דר' אליעזר מודה בביאה עם מאמר דקונה קנין גמור נראה דאינו קושי' דסמיך אמה שתירץ רב אדא בר אהבה הבמ"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמר מאמר קונה קנין גמור וכו' מדדייק לומר דאמר קונה קנין גמור משמע לאפוקי אי לא הוה ס"ל דקונה קנין גמור לא היה יכול להפר וע"ז פריך ולר' אליעזר וכו' דאין נ"ל למקשן שר' אליעזר יהיה מחולק עם רב אמי בסברא זו דלרב אמי אי אינו קונה קנין גמור אינו מועיל ביאה ולרבי אליעזר יהיה קונה גם מה שהקשה בחדושי הלכות אי איירי בלא ביאה ולענין הפרת נדרים דוקא א"כ מנ"ל לפשוט האבעיא על מילי אחרינא דנשואין עושה ואינו קשה השתא ארוסה וכו' ה"פ בבעל דשם לא שייך למפרך השתא ארוסה גם במילי אחרינא אמרינן ג"כ נשואין עושה מיהו יותר היה לנו לומר דלפי סברת הפשטן לא קאי סברא של השתא ארוסה הן לענין נדרים הן למילי אחריני כיון דמצינו במתניתין דשומרת יבם שלא חשו לסברא זו של השתא הא במילי אחריני כגון ליורשה וכל שאר דברים ודו"ק: