תוס' בד"ה הא בקלא דפסיק ומיהו רב גופיה אית ליה ל"ש כו' עכ"ל וכן לר' ל"ש בכל גוונא תצא והיינו מדלא קאמר דלא פליגי ר' ורב ועוד מדלא משני לעיל כי פריך לרב דמיירי הך ברייתא בקלא דלא פסיק וק"ל:
בד"ה ואכתי כו'. הכא בעל והכא בעל כו' עכ"ל כצ"ל מת"י ור"ל דבין הכא ובין הכא הוציאה בעל ולא הוציאה ב"ד וק"ל:
[ד"ה הכא איכא כתבא וכו' ואע"ג כו'. איירי הך משנה בח"ל וכו'. ר"ל איך מביא ראיה ממתני' דמה בין וכו' הא ע"כ אינן דומה דהרי שם איירי בח"ל ומועיל כתבא והכא אמרינן דבח"ל אינו מועיל כתבא ולא ישא אותה ומתרצים דאינו מבקש להביא ראיה רק שיש לסמוך וכו' שמצינו שיש תועלת בכתב ולענין דינא ודאי אינו שוין וכמ"ש בחדושי הלכות]:
בד"ה מת הרגתיו הרגוהו כו'. לא הוה צריך למתני הרגנוהו כיון דאפי' במת לא ישא את אשתו ואפי' בהרגתיו כו' עכ"ל. וכ"כ בת"י ור"ל דמכל הצדדים לא הוה צריך למתני הרגנוהו דאי משום שלא ישא את אשתו הרי הוא במכ"ש דמת ואי משום דלאחר תנשא הרי הוא במכ"ש דהרגתיו ומהרש"ל מחקו כאן לא ידעתי כוונתו וק"ל:
בד"ה הוא ואחר כו' אלא בנרבע לרצונו ומשום רשע פסול כו' עכ"ל מת"י וק"ל: