1
(טז) שבא כל אותו הרעב היה לוה כצ"ל:
2
(יז) מה שהיה מספיק לנביאים. לומר שלכן הותר לו ללוות ברבית כדי להציל נפשות וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ג לוין בריבית לחבורת מצוה. (ורבינו בחיי כתב ג"כ כדי להציל נפשות וגם כתב שהיה מחשבתו שלא יתננו לו):
3
(יח) עד עכשיו זה קיים. כדדרש להלן בפ' זו מקרא דוחי לא יחיה:
4
(יט) בירושלים היו עושין כו'. נותנין כספם בנשך וכמ"ש (יחזקאל כב) נשך ותרבית לקחת:
5
(כ) שנאמר כספך היה לסגים. כסיגים אלו שמפחיתין הכסף בתערובתם. כן ע"י הרבית האמור מפחיתין מעלת כסף הנקי וקראו לכלו נמאס כדמפורש:
6
(כא) ישליכו. כי מכשל עונם היה למה על שעברו כו' כצ"ל: