(א) וכן דוד אומר כו'. גדלת מאד הוד והדר לבשת אמר הקב"ה כו'. כצ"ל: ואתה אמרת בתקוף חסני כו'. וכשנעשה בו הדין חזר והודה ונתן העוז להקב"ה שנאמר (דניאל ד') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עבד וגו':
(ב) ונתנו כו'. וכמ"ש בסיפיה דקרא משפט וצדקה ביעקב אתה עשית: שהם אוהביו. נראה שכאן צ"ל וכן דוד משבח הללויה כי טוב גו' כי נעים וגו' מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו וגו' (הכתובה למטה בפ' זו):
(ג) שנתת להם כשהם עושים מריבה כו' כצ"ל:
(ד) לידי משפט והן עושין שלום. אפשר ר"ל ע"י פשרה. וכמ"ש בסנהדרין (ו:) איזהו משפט שלום זה הביצוע (והיינו נמי דכתיב כאן משפט וצדקה ביעקב. כדדרשינן שם משפט וצדקה על הביצוע ע"ש) ובתנחומא מפרש שאפי' היו שונאים ע"י המצות באים לידי אהבה כגון ע"י פריקה וטעינה (אבל בשוח"ט תהלים שם משמע דהך דהכא ובתנחומא הן ב' דרשות):
(ה) מאחר שהוא מבושל כו' ומזמר. שלהי שה"ר ע"ש ובשוח"ט ריש מז' ח':
(ו) אם בא אני להביט כו'. איפשר סיפיה דקרא פן אפקוד עליה יומם ולילה אצרנה דריש שיומם ולילה יצרנה פן יפקוד עליה פשעה ובהבטה א' יכלה הכשדים מן העולם וכדפירש"י שם:
(ז) מה אני עושה. מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה ואציתנה יחד. (מפרש אפשעה לשון פסיעה כדפרש"י שם. והיא הדריכה במנעל על הגת וע' תנחומא ס"ה). על שלי ורבנן אמרי כו' כצ"ל:
(ח) אם משנה אני מדה"ד כו'. עמ"כ. ור"ל שמדתי שלא לפקוד בחימה כדלעיל אך כמדומה שצריך להיות אם משנן אני כו' וכן פירש רש"י שם: