1
(ח) היכן אני. משכינם בקיץ כו' כצ"ל:
2
(ט) מן חררה שהיא יוצא עמהן. דרש כן על צאי לך בעקבי הצאן כדדרש ר"א בשי"ר שם:
3
(י) אלא למי שהוא מתירא. והיינו מפני שלא היה להם זכות. ועב"ר ר"פ ע"ג (ואפשר נתכוונו כאן לענין מאמר ההוא):
4
(יא) וזה לך האות כו'. לפי שאהיה עמך. זהו כעין פי' הרשב"ם ע"ש וכפי פסוק הטעמים נמשך וזה לך האות למעלה. ושלא כפירוש של הרמב"ן ע"ש:
5
(יב) משם ד"א מהו שא"ל האלהים. כי אנכי כו' כצ"ל:
6
(יג) ובאנכי אני מעלה אתכם. אפשר רומז למ"ת שהתחיל באנכי (שהיא עיקר תכלית ההעלאה לישראל ממצרים). וז"ש כי אנכי שלחתיך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה: