(ג) ראשי דברים. כמה שהן יכולות לשמוע כצ"ל ועיין במכילתא:
(ד) שהן מזדרזות במצוה. בכל דוכתא אמרינן נשים עצלניות הן (ואם היה אפשר לפרש האי מצות כלשון מצוה סתם האמור בירושלמי ומדרשות שהוא צדקה יהיה אפשר לומר כדאמרינן בכפתובות (ס"ז:) דשכיחא בביתא ומקרבא הנייתה. אבל אין זה ענין המאמר דכאן). ואפשר זריזות לקבל עליהן עול מצות קאמר. אבל עצלניות הן בקיומן במקום שיש טורח בעשייתן (ובאמת נשי דור המדבר כשרות היו כמ"ש במ"ר פכ"א שגדרו מה שפרצו האנשים ועיין ויק"ר רפ"ב ואמרו בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ממצרים):
(ה) מנהיגות את בניהן לתורה. הדרכת הבנים לחנכן בקטנותם בתורה תלויה בנשים וכמ"ש ואל תטוש תורת אמך. ואפשר פירוש מנהיגות כמשמעו שמוליכות בניהן לבית הספר כמ"ש נשי במאי זכיין באקרוי בנייהו לבי כנישתא ואמרו שלהי קדושין לא ילמד רווק סופרים משום אמהתא דינוקי:
(ו) בטכסיס של מלכים כו' שנאמר אתי מלבנון כו'. נראה עיקר המאמר חסר כאן והיה כתוב לפניהם בפסיקתא או במ"א לכן השמיטוהו הסופרים כאן: