הנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגים וכו'. עיין מ"ש תשובו' תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז דוקא היכי שנכשלו רובא דעלמא אמרי' הכי'. אבל אם איזה יחידי' מקלקלי'. אי שתקו רבנן ילמדו רבים וינהגו כך צריך למחות מוטב שיהי' אלו המועטין מזידי' ולא יכשלו בהם רבים והנה אמת נכון הדבר:
וה"מ בדרבנן וכו'. הסכמת הרא"ש והפוסקים בדרבנן ובדבר שאינו מפורש בתורה נמי. דוקא שיודע בודאי שלא ישמעו ורצונו לומר שלא יכניס עצמו להכאה וקללה. אבל בדבר המפורש בתורה אפי' שיער המוכיח לפי דעתו שלא ישמעו לו מ"מ מחוייב עד הכאה וקללה ולחנם נתלבט הגאון מהר"ח אבולאפי' דמייתי בברכי יוסף סי' תר"ח אות ד' דקשי' ליה ממס' שבת נ"ה ע"א דאמר הקב"ה גלוי וידוע לפני דלא מקבלי מיניהו. ואמרה מדה"ד אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי. והקשה הנ"ל אפי' לטענת הקב"ה הא בדבר המפורש בתורה אפי' יודע שאינו מקבל צריך להוכיחו ולק"מ דהרא"ש כ' לפי האמת שאמרה מדה"ד לפניהם מי גלוי כי אעפ"י ששיערו בנפשם שלא יקבלו מהם מ"מ מחויבי' עד הכאה וקלל' אולי טעו בשיעורא דידהו ויחזרו בהם. דבדבר שאינו מפורש בתורה יכולים לסמוך על שיעורם בנפשם משא"כ במפורש בתורה. אבל לפי טענת הקב"ה יכולים לסמוך על שיעורא דדהו:
דהא תוס' יה"כ דאורייתא וכו'. עיי' ר"ן דלפי גי' ראשונים פליגי סוגי' דשבת אדשמעתין ולכאורה י"ל אי ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא א"כ מן התורה מותר לאכול בין השמשו' כן משמע בר"ן כאן ע"ש וא"כ מן התורה זמן בין השמשות גופיה לתוספ' יחשב ואין צריך להוסיף קודם בין השמשות אך מדרבנן אסו' ספיקא דבין השמשות וצריך להוסיף עוד קודם בין השמשות ואותו תוספ' הוא דרבנן וא"כ אין ראיה מתוספ' יוה"כ דאפי' בדאורייתא לא מחינן בהו. והיינו סוגי' דשבת. ואמנם סוגי' דשמעתין ס"ל ספיקא דב"ה אסור מן התורה מספק יה"כ. ועוד תוספת לפני בין השמשות אסור מן התורה ואפ"ה לא מחינן בהו ומוכח שפיר דאפי' בדאורייתא לא מחינן בהו וי"ל הא דנכשלו בתוס' יה"כ בכניסתו ולא ביציאותו משום דספיקא דבין השמשות קיל בכניסתו מביציאתו ועמ"ש מג"א סי' שמ"ב וממילא דקיל להו תוספ' בכניסתו מביציאתו לפי הנ"ל וק"ל: