ומעשה ושאלו את ר"ט עלי' ועל החלה וכו' פירש"י דרחמנא אחשבי' להבערת קדשים דאפי' מריצה לפני כלבו הוה מלאכה. כוונתו מבואר דבתרומה שנטמאת לא כתי' שם ביעור בהדי' אדרבא התירא כתי' שלך תהי'. אלא אמרי' כשם שמצוה לשרוף קדשי' כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת ואמר רחמנא שלך תהי' להסיקה תחת תבשילך עי' שבת כ"ה ע"א וס"ל לרש"י מדאמר רחמנא שלך תהא הותר ממילא לתתו לפני בהמתו בפשיטות ש"ס פסחים ל"ב דלית ליה לרש"י לחלק בין תרומת חמץ לתרומה טמאה. ולשון להסיקה תחת תבשילך הוא לאו דוקא אלא אשגירת לישן בעלמא. כיון דמצות ביעור בגופי דתרומה לא כתיב רק בקדשים והתם מצותו בשריפה ע"כ גבי היתר הנאת תרומה דכתיב לך שלך תהי'. אמרי' לשון להסיקה אבל לעולם מדכתיב לך אפקי' רחמנא משריפה ואוקמי בכל מיני ביעור אפי' להריצה לפני כלבו ומ"מ מדאפקי' רחמנא למצות ביעור דתרומה בלשון שריפה דכתיבי גבי קדשים הרי אחשבי' רחמנא לאכילת בהמה כמו שריפה וה"ל מלאכה גמורה ואסורה בי"ט זה נ"ל דעת רש"י ואמנם כל זה בתרומה דעיקר ביעור שלה בלשון שריפה כתי'. אבל בחמץ בפסח לרבנן דר' יהודה דס"ל השבתתו בכל דבר ולא מצינו ביה לשון שריפה לא שייך לומר רחמנא אחשבי' ולק"מ ממ"ש רש"י בפסחים ה' ע"ב ד"ה ע"ש וע"ש בפני יהושע וק"ל:
במסוכנת ודברי הכל לשיטה זו מודה ר"ש לר' יהודה בבעלי חיים שמתו ומודה ר' יהודה לר"ש במסוכנת שמתה ופלוגתתם בחולה שמתה וכי האי גווני יש לעיי' בסוגי' דבכור שנפל לבור במום עובר מעי"ט ונעשה ממנו מום קבוע אי דומה למסוכנת ולית בי' מוקצה אפי' לר' יהודה וכבר כתבתי מזה לעיל וכן לקמן בפ' המביא בסוכה רעוע מעי"ט אי הוה רעוע טובא דדמי למסוכנת דמודה בי' ר' יהודה וע"ש:
ונ"ל דזעירי לא אמר אלא במסוכנת ולא אמר וד"ה. וש"ס שלהי שבת דלא ס"ל לחלק בין שבת לי"ט לענין מוקצה מוכח מכאן דזעירי כר"ש ס"ל ותלמודא דשמעתין דס"ל לחלק בכך דבי"ט סתים לן תנא כר' יהודה ע"כ הוסיף הש"ס בדברי זעירי במסוכנת וד"ה ועמ"ש רז"ה בשמעתין: