שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד"א ברה"ר. ז"ל ר"ן רפ"ג דר"ה וא"ת ומ"ש הכא בשופר דגזרי' ומ"ש מילה דשרי' בשבת וכו' י"ל דהני שאני לפי שהכל טרודין בהם ולא מידכר חד אחברי' משא"כ במילה וכו' ע"ש ועי' תוס' מגילה ד' ע"ב תי' אחר על מילה ולתי' הר"ן צ"ל ה"נ כ"מ טרודין לטהר ברגל מיהו משבת דעלמא דס"פ במה מדליקין ספק חשיכה אין מטבילין קשה מ"ט נגזר הא בשבת דעלמא אין כ"ע טרודין וצ"ל כנ"ל דבשבת דעלמא ידע משום דהוה תיקון ומשום דליכא מצוה כולי האי אסרו משא"כ במצות טהרה ברגל לא העמידו דבריהם משום מיחזי כתיקון ע"כ יהיב טעמא משום שמא יעבירנו ובזה מיושבי' דברי רש"י בשמעתין דמייתו טעמא משום תיקון וקרוב לזה בפני יהושע. ומיהו דעת מהרש"ל לפע"ד לבאר דשמעתין דלרבה ואמוראי אחריני לא מיחשוב להו טבילה תיקון משום דכלי טמא לא הוה ככלי שנשבר כיון שבידו להטבילו ויהי' ראוי לחולין עכ"פ ביומו. א"כ הוה הטבילה כמדיח כוסו ששתה בו עכו"ם עמג"א שכ"ג סקי"ד. אך כיון שבלא"ה נאסרו רוב טבילות כלי' מטעמי' אחרי' שמא יעבירנו או ישהה וכדומה א"כ כלי שנטמא הוה כנשבר. והשתא אפי' יש שום צד דלא שייך שמא יעבירנו ויסחוט וישהה כגון גבי השקה ומדלין בדלי מ"מ הטובלו מיחזי כמתקן כנ"ל לפרש כוונת מהרש"ל וסברא נכונה היא ומהרש"א דחאו כלאחר יד מ"מ לפמ"ש לעיל בשבת דעלמא דלא טרידי עלמא לא שייך שמא יעבירנו ממילא ליכא נמי משום מתקן א"כ קשי' מתני' דס"פ במה מדליקי' לרבה:
בור בחצרו מאי איכא למימר עיין שיטה מקובצת דרוצה לומר בעיר שאין שום מקוה בר"ה וכל המקואות בחצירות ומשני גזרי' מי שאין לו בור בחצרו וצריך לילך דרך ר"ה לחצרו של חברו ע"ש ודבריו בנוים עפ"י מ"ש תוס' בשבת כ"ט ע"ב ד"ה גזירה עיליתא וכו' ע"ש וק"ל:
תינח שבת י"ט מא"ל יראה שהקשה כן רבה לשיטתו דס"ל אין עירוב והוצאה לי"ט כלל וצריך לדחוק גזירה י"ט אטו שבת אבל למאי דקיי"ל עירוב והוצאה לי"ט ורק משום מתוך שרי' הוצאה וכבר כתבו הראשוני' דטבילה חשוב רק כמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותו מעי"ט דלא אמרי' בי' מתוך לא צריכי' למגזר י"ט אטו שבת דבי"ט גופו יש לאסור וי"ל קו' ט"ז סי' שכ"ג סק"ה במ"ש ועוד תמהתי וכו' ולהנ"ל לק"מ:
ותסברא אי דאית לי מים יפי' וכו' ופירש"י במתני' מי מקוה מלוחי' הם. ומהר"ם שי"ף וכן פני יהושע ובספר לחם שמים תמהו ממתני' שלהי מקואו' דלב"ש אין משיקי' יפי' ברעים ותי' פ"י לאו מלוחי' ממש קאמר רש"י ע"ש ולע"ד לב"ש דמחמיר בהוצאה בי"ט משכחת במקוה מים יפי' ואפ"ה לית לי' כגון שהמקוה בכרמלית דרוב מים כרמלית נינהו והשקה מותר למעבד כיון דהכלי בידו וה"ל אגדו בידו משא"כ לשאוב מים מהמקוה אסור לב"ש וא"ש בלא"ה רק לב"ה דמקיל בהוצאה הוצרך לומר מים מלוחים וא"כ א"ש לכל מר כדאית לי':
בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט עיי' פי' שני שברש"י ומה שהקשה מהרש"א א"כ ולד הטומאה בי"ט מיירו וטומאה בי"ט לא שכיחא. ונ"ל להס"ד דלא ידע לחלק בין אב לולד וה"א דמיירו באב הטומאה ומטבילין אותו לאכול בתוכו חולין ביומו משני שפיר טומאה בי"ט לא שכיחא דמזהיר זהיר בכליו דהרי אף אם יטבילם בי"ט לא יהי' ראוי לתרומה עד הלילה ע"כ זהיר בהו אבל לבתר דמייתי דאב הטומאה אין מטבילין משום הערב שמש לפי הי"מ דמה שיכול לשמש חולין ביומו לא מיחשיב. ורק ולד הטומאה מטבילין דלא בעי הערב שמש וכיון שיכול להטבילו בנקל בלי הערב שמש גם טומאה בי"ט שכיחא דלא זהיר בי' ומשו"ה הוצרך לומר כהני' זריזי' הם אפי' בכי האי גוני:
ועיין חגיגה כ"א ע"א תוס' בסוף דבריהם מפרש רבינו אלחנן הך דולד הטומאה בי"ט בע"ש עסקינן וצריך לומר דשבת הוא חולו של מועד דמצוה נמי לאכול בטהרה. וצ"ל מתני' בי"ט אחר שבת מיירי באב הטומאה ומשום דחזי לאכול חולין ביומו משא"כ ולד דלא בעי טבילה לחולין וצ"ל בי"ט בע"ש עיי':
היכי משכחת לה גבי כהני' פי' תוס' דהוה כמו הכא במאי עסקי' בכלי מנוקב דלא חזי' למשקין וא"כ לא משכחת אלא גבי כהני'. ואמנם נ"ל לר' יוסף לא צריכי להך שינוי דחיקי דממ"נ כלי' דבני סחיטה לא שייך משקי' ודלא בני סחיטה כיון דלא גזרו בהו אלא משום בני סחיטה לא חמירי מיניהו ולא גזרו בולד הטומאה אפי' אי חזי' למשקי' ונ"ל היינו טעמא דשביק רי"ף שינוי דרבה ופסק כר' יוסף והקשה הרא"ש הא הלכה כרבה לגבי ר"י ולהנ"ל ניחא דלרבה שינוי דחיקא הוא ואשנוי דחיקא לא סמכינין משא"כ לר' יוסף והא דלא פסק כשינוי דרבה משום מתקן וכמו שהקשה הרא"ש י"ל משום דרי"ף פסק שלהי מכילתין כשינוי דריש מכילתין די"ט דקיל אסרו מוקצה משא"כ שבת ומוכיח כן מכמה סוגיו' וא"כ מוכח דלית לי' הואיל דרבא הואיל ובשבת שרי ביה"כ נמי שרי דא"כ ה"ל למימר הואיל ומוקצה בשבת שרי בי"ט נמי תשתרי והיא קו' הרז"ה ריש מכילתין ועיי' מ"ש מלחמו' ה' שם ויבואר עוד לקמן אי"ה ומ"מ הרי"ף דחה הא דרבא מהילכתא מטעם זה כן נראה לפי ע"ד ולק"מ קו' הרא"ש אהרי"ף:
ודע דלא צריכי לכל זה אלא לרבה ור"י. אבל לרב ביבי דלית לי' שום גזירה כמ"ש ה"ה ומכ"ש לרבא לדדהו אתי' בפשיטות דולד מטבילין ולא גזרי' שמא ישהה וגם לית בי' משום תיקון כיון דלא הוה אלא אי' דרבנן ומשום אב הטומאה הא לא גזרינן ולא אתאינן כלל לתי' תוס' לחלק בין מנוקב לכלי שלם והיינו דכ' תוס' לקמן ד"ה ושוין וכו' וק"ל:
מערמת וטובלת נ"ל לב"ש אסור הוא. ושוב גזרו טבילת אדם משום גזירה שיטביל עצמו בכליו והא"ש לישנא דמתני' ושוין שמשיקי' וכו' אבל לא מטבילין פי' אע"ג דפליגי באדם דלב"ה אפי' ע"י בגדיו מערים וטובל ולב"ש אפי' ערום לא יטבול גזירה אטו מלבושיו. מ"מ בהשקת מים מודה ב"ה לב"ש שלא יטבול כלי אגב המים ומודים ב"ש לב"ה דמים בלא כלי שרי ולא גזרי' אטו הערמת כלי ובצל"ח נתקשה בזה ולע"ד נראה כמ"ש נכון:
זכור הוא עי' תוס' בשבת קי"א ע"ב ומה שפי' בהו שער המלך פכ"ב משבת דלר' יוסף דגזר משום סחיטה לא הותר ע"י מלבוש אלא במקום מצוה כבשמעתין. אבל הולך במים דמיתווס מאני' במיא כיון דליכא מצוה לא התירו אפי' ע"י מלבוש ע"ש:
שמא ישהה כבר כתבתי בכמה מקומות ואשתכח עתה בסבי כוותי וגם בס' בינה לעיתים. דלמ"ש ש"ך ביו"ד סי' נ"ז סקמ"ז דלא חיישי' לתקלה אלא בזמן מרובה א"כ בשבת ליכא משום שמא ישהה דלזמן מיעוט דשבעה ימים לא שייך חשש תקלה אך בשבת אסור משום מתקן או משום שמא יסחוט וממילא היה צריך להשהות עד י"ט והוא זמן מרובה ושייך תקלה והיינו פסקו של רי"ף ורמב"ם דמייתי מהרש"א וק"ל: