רב אשי אמר כדי שיאמרו וכו' ק"ו מי"ט לחול. הקשה הפני יהושע הא אפי' מי"ט לחול אינו לוקה משום הואיל וא"כ מאי צורך להאי הכירא. והנה לפמ"ש לעיל בסוגי' דמתוך דלרש"י דלא בעי צורך קצת אפ"ה לוקה מי"ט לחול. משום כיון דעושה היום לצורך מחר כדי שיהי' פנוי למחר לחרוש ולזרוע הרי עושה היום מלאכה הנעשית לימי' הרבה וזה שייך באופה מי"ט לחול ע"ש אך מי"ט לשבת לא שייך טעם זה ומותר מטעם מתוך. ורבה הא דאקשה לר' חסדא איך אופין מי"ט לשבת דרבה לית לי' מתוך ור"ח נמי לא השיב לו כנ"ל משום דבעי לתרוצי גם לר"ע ולב"ש דלית להו מתוך אבל לדינא דאית לן מתוך מותר מי"ט לשבת מטעם מתוך בלא טעמא דהואיל. ונפקא מיני' דמותר לבשל לשבת אפי' בשעה שאין אורחי' יכולי' לבוא ודלא כמג"א רס"י סקכ"ז ובמבשל לחול בזמן הזה לוקה ושפיר צריכי' עירוב תבשילין שיאמרו מי"ט לשבת אין אופין ק"ו מי"ט לחול ומיושב קו' פני יהושע:
ועוסקים בחיי שעה רצה לומר שאינם עושי' שמחת י"ט כל היום אלא שעה מועטת וכמ"ש הערוך הללו בעלי מארה שאינם לא מכלו לה' ולא מכלו לכם. ולפמ"ש מהרש"א ח"א דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת וי"ל כבר טעמו מידי בצפרא. מיהו בימיהם לא הי' נוהגים לטעו' רביעי' יין קודם הדרשה דהוה משכר טפי וא"א לטעום בלא קידוש היום ואך אולי א' מבני ביתו קידש על היין והוציאו י"ח והוא טעים מידי בצפרא אלא דא"כ היינו בעלי מארה כדאמרי' בסוכה ל"ח ע"א תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכי' לו. או י"ל אלו הבורחי' מבית המדרש כ"ש מבה"כ דקדושת בה"כ פחותה מבהמ"ד. וכל שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע כמבואר בברכו' ושכן רע תבוא מארה עליו כמ"ש במ"ק תבוא מארה על שכניו או אולי ברחו מבהמ"ד למען לא ירבה לעשות סייגי' וגזירות בדרשה שלו ואם יצאו לא יתפשט איסורו בכל ישראל. ולא יתקיימו גזירותיו א"כ מכ"ש שהם בעלי מארה כדכתי' במארה אתם נארים ואותי אתם קובעו' הגוי כלו ועפירש"י מס' ע"ז ל"ו ע"ב ד"ה במארה וכו':
ויל"ד מה הוה ס"ד דתלמידיו שהוצרך לומר לא לכם אני אומר. י"ל כי הדרשה בשבת וי"ט הוא עיקר לעמא דארעא לא לת"ח עפירש"י שבת למ"ד ע"ב ד"ה מוטב תכבה נרו וכו' ובחולין ט"ו ע"א ד"ה וכ"ת תנא וכו' וד"ה לתנא צייתי וכו' ע"ש והתלמידי' נכנסו מפני הכבוד ואפשר אלו לא הי' התלמידי' בבהמ"ד והי' מתרוקן לגמרי לא מלאו לבם של אלו בעלי פטסין לצאת ולהניח הרב לבד. וע"י שראו בהמ"ד מלא מתלמידיו מלאו לבם לצאת וכיון שעיקר הדרשה בי"ט לפני עמי הארץ. נמצא גרמו התלמידי' שיצאו אלו ונח הי' יותר שלא יכנסו תלמידי' כלל להדרשה כך הי' ס"ד ע"כ אמר לתלמידיו לא לכם אני אומר:
אכלו משמני' נדחקו תוס' דהא ר"א ס"ל או יושב ושונה או אוכל ושותה. ולכאורה י"ל ת"ח גם למודו הוא בכלל לכם שהוא מתענג עונג נפשא ע"י זה ואכילתו נמי כלו לה' כנהנה מזיו השכינה. והיינו דקאמר להו אכלו משמני' כי חדות ה' הוא מעוזכם וק"ל א"נ י"ל עפ"י מ"ש בש"ע א"ח סי' תקכ"ז סעי' כ' ומג"א סקכ"ב דמי שמתענה בי"ט אסור לבשל על שבת ואותו יום ע"ש הי' כדאמר לאין נכון למי שלא הניח ע"ת ע"כ אמר אכלו משמני' היום דאם תעשוהו כלו לה' אסור לבשל על שבת ובשבת בודאי בעי' לכם כמבואר בפסחי' פ' אלו דברי' ע"כ אמר שלחו מנו' למי שלא הניח ע"ת פי' מי מתלמידי' שהי' סובר לעשות כלו לה' וממילא לא הניח ע"ת ללא הועיל דהרי אסור לו לבשל מי"ט לשבת ע"כ שלחו לו מנות אותם האוכלים היום משמנים:
לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת יש לדקדק בלשון הקרא דה"ל למימר למי שאין מוכן לו וי"ל דבימי עזרא הי' ישראל מפקפקי' על דברי חז"ל עד שביום ההוא החזירם עזרא בתשובה ובכו בכה רב וקיבלו עליהם דברי תורה עיי' בפני' בקרא ע"כ למי שאתמול לא הי' נכון בעיניו תקנת חכמי' של ע"ת וקבל עליו היום ישלחו לו מנות ולא יהי' נדון כפושע כיון דהשתא חזר בתשובה וק"ל:
חדות ה' היא מעוזכם. בחי' אגדה שלי כתבתי דהמשחית חומה שרשו ח"ם חמימ"ו א"ש מדה"ד ושם י"ה ממתק חמימו' הדין כמשחז"ל במס' סוטה גבי איש אשה דשם י"ה ממתק ומקרר אש שבאיש ואשה וה"נ גבי ח"ם דחימה ע"כ הוא משולב ח"י מה הוא ר"ת חס"ד יהו"ד מלא"ה האר"ץ אמנם כשחו' הדין גובר אז מתקרבי' אותיו' ח"ם ומתרחקי' אותיו' י"ה כזה יחמ"ה והוא ר"ת יתמ"ו חטאי"ם מ"ן האר"ץ ובהיפוך מזה כשעושי' רצונו של מקום שגם מה"ד מסכי' לטוב אזי מתקרבי' אותיו' י"ה ומתרחקי' אותיו' ח"ם כזה חיה"ם והוא ר"ת חדו"ת יהו"ד הי"א מעוזכ"ם:
לוו עלי ואני פורע עמג"א סי' רמ"ב בשם ירושלמי לווין בריבית לצורך שבת ורצונו בריבית דרבנן כגון בעסקא בלי שכר עמלו ומזונו וכדומה ומיושב קו' תוס' דאל תצטרך לבריות דהיינו אל תצטרך לבריות כי הלוה הלואות חן אעפ"י שיש לו לפרוע מ"מ נצרך להנאת הבריות שיעשה עמו צדקה וילוה לו בחנם אך אם נותן לו ריוח מההלואה באופן דליכא איסור מן התורה אין זה עושה עמו חסד חנם ויבטח בהקב"ה שיזדמן לו ריוח שיכול לקיים הבטחתו לשלם לו ריבית דרבנן שלו וע"ד הלצה י"ל היינו ריבית דרבנן כיון שאמר לוו עלי ואני פורע נמצא אין הריבית בא מיד הלוה ליד המלוה ואינינו ריבית דאורייתא ועוד שהוא רק כשליח שאומר לוו עלי כביכול: