זימן שחורי' ומצא לבני'. כ' בשיטה מקובצת מדלא אמר זימן משחורי'. ש"מ כל השחורי' הקרובי' זימן והיינו דפי' רש"י ואין שם אלא הם פי' אין שם הקרובי' כמו הלבני' אלא הם אבל ברחוק מהם יש ויש. ופשוט. ויל"ד. דבקיצור הו"מ למינקט זימן שני' ושלשה ומצא שני' במקום שלשה ושלשה במקום שני' לא נימא אתהפוכי אתהפכי. אלא השלשה אסורי' והשני' מותרי' וכל בבא דשחורי' ולבני' מיותר לכאורה וי"ל:
פשיטא למ"ד דמוקצה מותר בי"ט וטעמא דב"ה משום הכנה או פירות הנושרי' ומשקי' שזבו וכ' תוס' לעיל דמ"מ מוקצה דבעלי חיים מודה ופירשו משום חורבן שובכו וצ"ל מ"מ אפי' באחריני דאתו מעלמא ולאו דידי' נינהו ולא שייך חורבן שובכו ולא יחוס עליהם. מ"מ אין דעתו אמאי דאתו מעלמא ופריך פשיטא. וצ"ע:
ולמחר השכים דקדק לומר השכים עיי' לעיל ד' ע"א בדק בקינה של תרנגולת וכו' ולמחר השכים וכו' והתם השכים דוקא. וה"נ נימא לרבותא קאמר דאע"ג דבר"פ אין צדי' אמרי' דהני יוני שובך באין לכלובן לערב. ומסתמא אינם יוצאי' כ"א כאור הבקר כדכתיב ויקום לקול הציפור וכ"כ רמב"ן ר"פ מצורע דעל כן נקראי' ציפור על שם צפרא. וא"כ כיון שהשכים ה"ל למימר עדיין לא אזלא לעלמא ואיתהפוכי היא דאיתהפכי קמ"ל אפ"ה חיישי'. ובזה י"ל קצת מה דמקשי' מנ"ל דאזלי' בתר רוב דלמא בעלמא רוב וקרוב שוין הם וספיקא הוא והכא בספק מוכן מחמירי' עיי' פני יהושע וי"ל עכ"פ הכא שהשכים ויש סברא יותר לומר איתהפוכי איתהפך וי"ל למיזל לקולא אפי' בספק מוכן כדלקמן כ"ב ע"ב בא ומצאן מקולקלי' וכו' ע"ש וה"נ דכוותי'. אע"כ אין כאן ספק שקול אלא רובא כודאי ושפיר מסייעי' לר"ח. אלא לפ"ז הומ"ל מהא לא תסייען דאי לאו דקמ"ל ר"ח ה"א דלא מיירו מתני' בהשכים אלא באמצע היום אך הואיל ובלא"ה מוקי אביי לקמן סיפא בדף מוקי נמי רישא בהכי ומיושב קו' ת"י שבמהרש"א וק"ל:
ואיתהפוכי איתהפיך קמ"ל. רש"י פי' כל קינין מובדלין במחיצות כוונתו כמ"ש בהג"א בשם א"ז דאלו בתוך הקן עצמו אי הזמין בימין ומצאן בשמאל בודאי אמרי' איתהפוכי איתהפוך דכל שאין הבדל במחיצות ה"ל מקומו ואמרי' כאן נמצא כאן הי' כמ"ש רמב"ן פ' לא יחפור שם דבנמצא בתוכו ממש לא מטעם קרוב אתאינן עלה אלא מטעם כאן נמצא כאן הי' אך ההבדל במחיצה עשהו מקום אחר. ומטעם קרוב הא דאתי' ואז רובא עדיף. ועיי' כעין זה שיטת רש"י פסחים יו"ד ע"א ד"ה בשדה פלוני וכו' וכל שדה ושדה מסוימת במצרים ע"ש רוצה לפרש שדה דומי' דחמץ שהבתי' מחולקי' במחיצות. וחילוק המחיצות והמצרי' עשהו ס"ס משא"כ כשהי' בלי מצרי' הי' נחשב הכל לספק א'. אמנם במס' ע"ז ע' ע"א לא פי' כן וכמ"ש תוס' בשמו במס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א ע"ש ושם ביארתי בעזה"י:
כדאמר אביי בדף. נ"ל דלרוחא דמילתא מייתו מדאביי דפשוט הוא דרוב שובכי' יש להם דף אך אביי חדית לן דלפני הקן דסיפא מיירו שמצאן עומד על הדף אבל מצאן בתוך הקן מהופכו' דרישא רק שהשובך יש לו דף זה פשוט דרוב שובכי' עשויים כן ומיושב קי' ת"י שבמהרש"א ופשוט הוא:
בדף פירש"י אותן שבקן מגרשי' כל הבא אליהם. הוצרך לזה דאל"ה גם מצא בתוך הקן בלי שינוי ואין לו בהם סי' מובהק ליתסרי מחששא דהני דעלמא לכן פי' שאין מכניסי' ליכנס לתוך הקן. אך הכא דע"כ השחורי' והלבני' כל א' יצא ממקומו ואיתהפוכי איתהפכי ניחוש נמי להני דעלמא דיתבי בדף כנ"ל כוונת רש"י ולפ"ז הומ"ל בלי דף. אלא בפשיטות כיון דע"כ חד מהני אזלא לעלמא דכל זמן שהם פה אינם מניחים חבריהם ליכנס לתוך קן שלהם. וע"כ אזלו לעלמא השחורי' ואז נכנסו הלבני' לתוך קן השחורי'. ושוב חוזרי' אותן השחורי' עצמן ואתו מעלמא ונכנסו לקן הלבנים. זה לא נימא וליכא סייע לדר"ח אלא לרוחא דמילתא אמר בדף ומיושב ג"כ קי' ת"י שבמהרש"א הנ"ל:
ובזה יש להבין מה דאמרי' אי אחריני נינהו איכא חד דמערב בהו וק' מה"ת לומר אחריני נינהו ולא נימא כאן נמצא וכאן הי' וחד מערב בהו אלא משום חזקה שאין מניחי' אחרת לבוא לכאן ע"כ י"ל אחריני נינהו כולם. והא דאמר איכא חד דמערב בהו היינו למאי דקיי"ל כר"ח ולא מוקמי' בדף אין הכרח לסברא זו שאין מניחי' חבירי' לכנס שהי' זה חזקה ע"כ תלי' בחד דמערב בהו ומיושב שיטת הר"ן דמייתי מג"א סי' תצ"ז סקי"ד:
איכא חד דמערב בהו. בתוס' לא ברירא להו דהוה דשיל"מ וכ' שער המלך שמצא בס' מנחת כהן בחלק התערו' דלמ"ד חמץ לא מיקרי יש לו מתירי' משום שחזר לאיסורו לשנה הבאה. א"כ ה"ה מוקצה דחוזר לאיסורו לשבת וי"ט הבאי' וס"ל לשער המלך ה"ה ביוני שובך דשמעתין ולא נלע"ד דודאי מוקצה דאינו מועיל לו הכנה עיי' לקמן כ"ו ע"ב אי דלא חזו כי אזמין מאי הוה שפיר י"ל כמנחת כהן. אבל ביוני שובך דמהני זה וזה אני נוטל א"כ לי"ט הבא יכול להכינם ולא מיקרי מחוסר מעשה שהרי נדר מיקרי דשיל"מ הואיל אי בעי מיתשיל עלה וטבל הואיל אי בעי מפריש ובודאי זה וזה אני נוטל הוה מעשה פורתא טפי מהני ואי נימא דהאי חד דמערב בהו אין בידו להזמינו דמעלמא אתי ולעלמא אזיל למחר וליומא אחרא. א"כ בפשיטו' י"ל דלא הוה דשיל"מ למחר דלמא יפרח היום אע"כ אפשר שיגדלנו שלא יפרח לעלמא כמו יוני' שלו דבאי' לכלובן לערב א"כ הדרא קו' לדוכתא. אבל נ"ל דהתוס' ס"ל כהפוסקי' לקמן ר"פ אין צדי' דוקא למדדין מהני הזמנה ולא למפריח' כמ"ש מג"א סי' תצ"ד סקי"ב א"כ אין בודאי שיבוא ההיתר דעד י"ט הבא יהי' מפריחי' ולא יועיל להו הזמנה מיהו י"ל בהיפוך דממ"נ למחר יהי' כולם מותרים ולכשיעשו מפריחי' א"כ גם הני שהזמין היום יעשו מפריחי' ויהי' שניהם אסורי' וה"ל מין במינו כשיותרו יותרו כולם ולכשיאסרו יאסרו כולם ואסורין כמ"ש הר"ן בנדרי' דזהו עיקר דשיל"מ משום מב"מ ולא דמי לחמץ שנתערב במצה נהי דאחר הפסח יהי' החמץ והמצה שניהם מותרי'. מ"מ לפסח הבא תיאסר החמץ והמצה תישאר בהיתירא ולא הוה מב"מ משא"כ הכא ה"ל מין במינו גמור. כך י"ל משו"ה מספקא להו להתוס':
והנה בשער המלך מייתי מ"ש האחרוני' במ"ש טי"ד ססי"ו באותו ואת בנו שנתערב כבה"ג דנכבשינהו ונידינהו וכ' יש"ש הטעם משום דמותר למחר אינו בהיל ולא חיישי' שמא יקח מן הקבוע. א"כ ה"נ נימא הכי וי"א הכא בהיל ובהיל ליקח מן הקבוע משום שמחת י"ט ולא שרי למכבשינהו ולדבריהם גם אא"ב שנתערב בי"ט אסור למכבשינהו. ולע"ד לא צריכי' לזה דהא כל עצמו לא החמירו להצריך הזמנה אלא דלמא מטלטל מידי דלא חזו ואיך נאמר וכבשינהו והרי מטלטל חד דמערב שהוא מוקצה דהא במדדי' איירי שאין קל להפריחם בלי טלטול ונגיעה ועכ"פ גזרי' שמא יגע בהם ע"י כן ומשום הכי לא שרי הכי אלא בכך:
חולין ומע"ש מעורבים. פירש"י בורר מנה יפה שבשניהם כתב שיטה מקובצת דמיירי במטבע של שני מלכים דשפיר מחללי' זע"ז ע"ש ונ"ל דהיה הכרח לרש"י דמיירי בכך משום דאל"ה מהיכי תיתי יסבור רבי שדרכן של ב"א לערב מעשר בחולין אע"כ הי' של ב' מלכי' וידעו מתחלה איזה של מעשר ואיזה של חולין ושוב שכח כצ"ל ולפ"ז למסקנא דמיירו בשני כיסי' אין כאן הכרח ורמז דמיירו בשני מלכים דאפי' של מלך א' הניח ב' כיסי' זה אצל זה והי' לו סי' בזה ושכח סימנו. והא"ש דבפסחים יו"ד ע"א פירש"י דמחללין על מנה שבביתו דהתם קאי למסקנא דהכא ולא מיירו בשני מלכים וצריך להביא מביתו מנה של מלך אחר ולחלל עליו:
וחכ"א הכל חולין. מתני' דספ"ד דמע"ש סיפא בודאי כרבי אזלא ולית הלכתא כוותיה כמ"ש רמב"ם פ"ו ממע"ש הלכה ג' ועיי' כ"מ שם. אך רישא דהך מתני' נראה דגם חכמי' מודים. בשלמא אם הוא בעצמד הניח מנה ומצא מאתים י"ל אלו הוסיף עליו מנה היה זוכר מילתא דתמי' שיניח חולין אצל מעשר ולא הי' שוכח הסי' שיש לו בהם. אע"כ הכל חולין והמעשר נטל. אך התם באב המצוה לבנו מנה שבתיבה פלוני מע"ש ומצא מאתי'. י"ל גם האב ידע שיש שם מאתים רק שאמר מנה מהם הוא מע"ש ואולי היה לו בהם סימן ולא סיימא קמי' הבן איזה סי' יש לו בהם ואולי סבר שידע הבן או שמע ולא אשגח ושכח ובזה תבין פסקי הרמב"ם שם וק"ל:
הכל חולין. כתב מהרש"א אהתוס' דקשה מאי פריך רבי היא דלמא ע"כ לא פליגי רבנן אלא במע"ש דחזקה אין דרך להפרידם משא"כ גוזלות ולמסקנא דמיירו במקושרים א"ש כצ"ל במהרש"א ע"ש ובפני יהושע. ולפע"ד הכא בשמעתין גם בהס"ד א"ש והכי קאמר אי ס"ד חזקת כאן נמצא אלימתא הוא כ"כ שנתלה להקל בדשיל"מ ולא הוה כולהו אחריני רק חד מערב בהו אבל השנים נשארו במקומן ונפקא מיני' כמ"ש מג"א אי נפל אחד מהם לים שרי' אינך אי נימא כן בדשיל"מ צריך לומר דהוה חזקה אלימתא א"כ במע"ש נהי דאיכא חזקה המתנגדת אין אדם מפרידן זה מזה מ"מ ה"ל תרי חזקות מתנגדות וה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא והוה ספק מע"ש ואיך אמרו וע"כ רבי הוא נמצא בשמעתין א"ש אפי' בלא אוקמתא דמקושרים. אך אי קשיא הא בסוגי' דפסחים יו"ד ע"א דהתם ביטול חמץ לא שייך דשיל"מ ואיך מדמה חמץ למע"ש דאיכא חזקה דאין אדם מפרידם אע"כ מוכח עכ"פ התם מיירו בחמץ מקושר ומייתי עלה מכיסי' מקושרים ומיושב פסקי הטור בהלכות י"ט לא מיירו ממקושרים ובהלכו' חמץ מייתי חמץ מקושרים ועב"י ולהנ"ל ניחא: