צלותיה דאברהם מכי משחרי כו'. היינו תפלת מנחה ואע"ג דבפ' ת"ה ילפינן ליה מיצחק מדכתיב ויצא יצחק לשוח גו' כתוב בספר ערוך דלא הזכיר הכא אברהם אלא מפני שהוא עיקר וזו השיחה תפלת צהרים מאביו מסורה לו כו' ע"ש וכה"ג כתבנו בפ' ת"ה:
אלא שזריזין כו'. שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו' כצ"ל עי' בתוס' הכא ובפ"ק דפסחים:
דאצטגנינות גדולה היתה בלבו של אברהם כו'. מפורש פ"ק דב"ב:
שנאמר ואברהם זקן בא בימים וגו'. משום דכבר מקודם זה כמו מ' שנים כתיב באברהם ואדני זקן דהיינו כמשמעו וא"כ האי קרא דזקן בא בימים לא אצטריך אלא להך דרשה זקן ויושב בישיבה דהיינו זה קנה חכמה וכן ביצחק וביעקב לא בא הכתוב לספר גנותם שהיו סגי נהור בזקנותם אלא מתוך שהיו מרבים בישיבה הותש כח הראייה מהם ועוד נראה לפי מה שהקדים המאוחר דהיינו היו במצרים כו' ובתר הכי אברהם אבינו כו' הוא מטעם לפי שמלת זקן באבות היה אפשר לפרש על הזקנה ממש ולא ע"ש זה קנה חכמה אבל בזקני ישראל מוכרח ממקומו כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין אתך בדומין לך מומחין ויושבין בישיבה כמו משה שלימד בישיבה לכל ישראל ובתר הכי ילפי בג"ש זקן דאברהם יצחק ויעקב מזקנים שכולן ע"ש זה קנה חכמה נאמר וכדאמרי' פ"ק דקדושין והדרת פני זקן יכול אפי' זקן אשמאי ת"ל זקן כו':
שנאמר שבעים איש מזקני ישראל ונראה יושב בישיבתן דזקנים לאו ממש הוא שהרי היו אסורין בפני רבן משה תוך ג' פרסאות כדאמרי' פ' הדר אלא כדאמרי' פ' כיצד מעברין כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן כו' נכנסו זקנים למדו כל ישראל דמפי משה לא היה אפשר שילמדו כל ישראל:
המושל כו'. דלפי פשוטו שמושל בנכסי אברהם לעשות בהן כרצונו זה אינו דגם אם האדון נותן כל אשר לו ביד עבדו מ"מ אין לו שום ממשלה לעשות בהם כרצונו וע"כ דרשו שמושל בתורת רבו כל מה שקבל מרבו הותר להושיב ישיבה וללמד לאחרים ולא בדברים אחרים שאסור לו בפני אברהם רבו. וכה"ג דרשו
דמשק שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים דהיינו בדבר זה הותר לו להושיב ישיבה ללמד לאחרים ודרשו כן שהנראה דאליעזר לאו מדמשק היה כפי' התרגום משום דדמשק מארץ ארם היא ואליעזר עבד כנעני היה מארץ כנען ועוד שלא תמצא במקרא שם המתייחס אל המקום קודם שם העצם כמו יפתח הגלעדי נבל הכרמלי והרבה מהם ששם המתייחס אחרי המקום הוא אחר שם העצם ודו"ק:
קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. יש לדקדק בכל נוסחות שלפנינו ספ"ב דקדושין איכא הכי משנה שלימה עשה אברהם כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר עקב וגו' ומאי אתא רב לאשמעינן ואדפריך הכא אמילתיה דרב ואימא ז' מצות כו' לפרוך אמתני' דקדושין ויש לומר דניחא ועדיפא ליה למפרך אדרב משום דהתם לא משמע אלא שעשה כל המצות והיינו העשיים אבל לישנא דרב קיים כל התורה משמע נמי אלאוין של התורה:
מילה כו'. אין זה שינויא כלל אלא אדרב שימי בר חייא פריך תלמודא אמאי נקט בפירכתו שבע מצות ולא נקט נמי מילה וקאמר אלא אימא שבע מצות ומילה כ"ה הגירסא בע"י אלא שבע מצות ויותר נכון גירסת הילקוט דגרסי' מעיקרא ואימא שבע מצות ומילה כו':
מצותי חקותי ותורותי ל"ל כו'. עיין בפרש"י בחומש משמרתי גזירות להרחקה כו' מצותי דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם כו' חקותי דברים שיצה"ר ואו"ה כו' ותורותי להביא תורה שבע"פ הל"מ עכ"ל וכתב הרא"ם אבל ביומא כו' קיים אברהם אפי' עירוב תבשילין כו' תורותי א' דברי תורה וא' דברי סופרים והרב לא פנה אליו משום דממלת תורותי משמע דתרווייהו הן תורותיו של הקב"ה וא"א זה משום דדברי סופרים אע"פ שצוונו השם כו' מ"מ אין דרך הפשט סובל שיקראהו תורתי עכ"ל בכל נוסחות גמרות שלפנינו ליתא כמ"ש הרא"ם אלא דגרסי' ה"נ בשמעתין כפרש"י בחומש א' תורה שבכתב וא' תורה שבעל פה מיהו הך תורה שבעל פה הנזכר בשמעתין על כרחך דבר שהוא מדרבנן ואסמכוהו רבנן אקרא דאעירובי תבשילין מייתי לה ומוכח פ"ב דביצה דעירוב תבשילין אינו אלא מדרבנן אבל תורה שבעל פה שבפרש"י בחומש היינו דבר שיש לו עיקר מן התורה אלא שאינו מפורש כגון הלכה למשה מסיני וע"כ הנראה כי תורה שבעל פה כולל כל מה שאינו מפורש בתורה בין שיש לו עיקר מן התורה כגון הלמ"מ ובין שאין לו עיקר מה"ת כגון עירוב תבשילין דאסמכוהו אקרא ורש"י בפי' החומש חדא מינייהו נקט ושכתב הרא"ם דמה שנצטוינו מלאו דלא תסור אין דרך פשט סובל שיקראהו תורתי אינו מחוור דהא משמרתי שהביא רש"י גזירות להרחקה כגון שניות לעריות וכיוצא בו דמסקינן פ' כיצד דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא וא"כ אינו אסור אלא בלאו דלא תסור ואפ"ה דרך הפשט סובל פירושו שיקראהו משמרתי כמ"ש רש"י בחומש. ודע שכתב הרמב"ן ע"ז בפי' החומש ויש לשאול א"כ איך הקים יעקב המצבה ונשא ב' אחיות וכדעת רבותינו ד' ועמרם נשא דודתו כו' והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר במה שאסר אברהם אביהם על עצמו כו' ע"ש באורך והנראה בכל זה דמה שנשא יעקב ב' אחיות כו' י"ל כיון דבנות נכרים היו האמהות וכשנשאו ליעקב נתגיירו אין להם קורבה כלל ולא נאסרו ליעקב כלל דכקטן שנולד דמו ודבר זה גם התורה עתידה להתיר ואפי' לר"א דאמר פרק ארבע מיתות כל ערוה שהוא משום שאר אם כנס יוציא ומשום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה י"ל דהארבע אמהות לא הוו אחיות מן האם אלא מן האב תדע דלא היו אחיות מן האם דלר"א דאוסר בני נח בשאר אם א"כ יעקב שהיה אז כבני נח איך נשא אחיות מן האם דמה שנאסר לבני נח ודאי לא הותר לו ובהכי ניחא נמי למאי דבעי למימר התם לר"א הא דכתיב אחותי בת אבי אך לא וגו' ממש הוא דשרה אחות אברהם מאב היתה תקשי ליה איך נשא אברהם אחותו מן האב כיון שהוא דבר שעתידה התורה ליאסר ואברהם קיים כל התורה אפי' עירוב תבשילין אלא כיון שנתגיירו שרה ואברהם כשנימול וקיבלו עליהם לקיים כל התורה ה"ל אברהם ושרה כקטן שנולד דמי ומשום דשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ליכא הכא דשאר אב אין להן ולפי מה שכתבו בפרק נושאין אהא דאברהם שנשא הגר שהיתה מצרית שנית אע"ג שהוא דבר שעתידה התורה ליאסר היינו משום דכבר נשאה קודם שנימול שאז לא קיים עדיין כל התורה שוב לא גירשה אחר שנימול משום דעתידה תורה ליאסר כיון דלא היה מצווה ע"כ ה"נ הכא איכא למימר נמי דאברהם שנשא את שרה קודם שנימול והותרה לו אז אחותו מן האב כשנימול אח"כ שוב לא גירשה משום דבר שעתידה תורה ליאסר כיון דלא נאסרה לבן נח וה"נ ברחל ולאה איכא למימר כיון שנשא רחל בהיתר דרחל נתקדשה לו בעבודת שבעה שנים ולאה נשאה בערמת לבן אותו לא הוציא שוב אחת מהן משום שהוא דבר שעתידה תורה ליאסר כיון דלא היה מצווה אז מיהו בבלהה וזלפה ליכא למימר הכי לפי דעת מי שאומר שגם הם אחיות היו והא דעמרם שנשא דודתו נראה דלק"מ דע"פ רוח הקודש עשה כן שנשא דבר שעתידה התורה ליאסר כי ידעו מתחלה בנבואה שתלד בן המושיע כמ"ש בסוטה מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיתה אחות אהרן ולא אחות משה ואמרה שתלד אמי בן המושיע את ישראל והא דהקים יעקב מצבה כו' כבר אמרו בזה מדכתיב אשר שנא ה' וגו' אע"פ שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה הנכרים חוק לעבודה זרה ודו"ק:
עירוב תבשילין. כתב בע"י נסתפק ר"י אמאי נקט עירוב תבשילין טפי מכל מצות דרבנן ונראה דהיינו קילותא שאינה אלא לזכר בעלמא שיברור מנה יפה לשבת כו' ע"ש ובספר יוחסין כתב בזה סוד כו' שהוא אברהם חידש העולם שנאמר הרימותי ידי גו' וכבר ידוע כי טעם עירוב משום זכור את יום השבת מאחר שבא להשכיחו כדי שיברור מנה יפה גם לשבת כו' ע"ש באריכות: