ואמר וכי חזקיהו לכל עולם כולו לימד תורה כו'. לפי שספר משלי מדבר בהנהגת בן אדם ובדרך ארץ ע"פ התורה אשר גם דעת הנמוסית מודה בזה ע"כ אמר לכל עולם כלו לימד. ושאמר שדיוה בדודא דנחשא ושדי נורא תותיה כו'. אפשר דיצא להם זה הדרש מויאסרוהו בנחשתים דהיינו בדוד של נחשת ודריש ליה נמי נחשת מלשון שולים כמו נחשתה מחממתה וכמו נחשתו של תנור דמס' כלים כפירש"י פרק כירה והיינו שהיה מיסרו בנחשתו ושולים של הדוד ע"י שהסיק תחתיו האש וע"י זה היצר לו וחלה וגו'. ושאמר היכי ליעבד כו' קרא לגדולים כו'. כל זה בספרי הגמרות אינו ויצא להם זה הדרש מדכתיב בסיפיה דקרא ויתפלל וגו' וידע מנשה כי ה' הוא האלהים דמשמע שקרא קודם לאלהים אחרים:
ג' בעלילה באו וגו'. עפירש"י שבאו בעלילה שאמרו דברים של ניצוח שאין להם תשובה עכ"ל. אבל לשון עלילה לא נאמר כן בכ"מ אלא אדרבה נאמר על מי שבא בעקיפין ודבר שאינו אמת וזהו בנין אב לכולן ושם לה עלילות דברים וגו' ונראה לומר שכוונת רש"י דודאי שטענות אלו הג' היו עלילות ולא טענות אמיתיות דודאי שהיה להם תשובה אלא דלפי דעתם שהיו דבריהם טענות של נצוח שלא היה להם תשובה וכדי שלא יהרהרו אחרי מדותיו של הקב"ה עלתה להם טענתם אעפ"י שבעלילה היו וק"ל:
מס' רבוא כו'. יש לפרש דחטא הרבים שהם ס' רבוא היא יותר גדול מחטא של יחיד א"נ י"ל כלום גדול עוני שהוא בין אדם לחבירו רציחת הבל מעון ס' רבוא שעשו את העגל שהיא עבירה בין אדם למקום וזה שדקדק לומר שעתידין לחטוא לפניך דהיינו עון שהוא לפניך וק"ל:
הברכה אחת היא לך אבי כו'. שהיה לו מקום הרהור אילו לא ברכו שהיה מהרהר כי יש שתי רשויות וכביכול שאין ביד הקב"ה כל הברכות אלא ביד אלוה אחר וז"ש הברכה אחת היא לך מהקב"ה:
שריבע עם כו'. פירש"י שהשפיל את ישראל מלשון רביעה וכדאמרינן בס"פ במה בהמה בשעה שהעמיד ירבעם ב' עגלי זהב נבנה צריף א' והוא איטליא של יון ועי"ל שהוא נעשה בעל של עם כדאמרינן בתענית למה נקרא רביעה שרובע הקרקע שהוא נעשה בעל של הארץ:
שעשה מריבה בין ישראל כו'. עפירש"י ולולי פירושו היה נראה לפרש כפשוטו שעשה מריבה בין העם שנעשו לשני ממלכות ונחלקו זה עם זה. ושאמר שניבט ולא ראה. ר"ל שלא היה לו רק הבטה בעלמא ולא ראייה ממש שהרי טעה. ואמר הוא נבט הוא מיכה הוא שבע כו'. דנבט היה משבט אפרים ובמיכה ובשבע בן בכרי מפורש בהן ג"כ איש מהר אפרים גם במעשה דשבע בן בכרי כתיב ושם נקרא איש בליעל ע"ש מעשה מיכה שקודם לו דכתיב בעובדי ע"ז יצאו אנשים בני בליעל וגו' עם לבבך בליעל וגו' ובמעשה דירבעם כתיב ושם אמו צרועה אשה אלמנה וגו' ע"ש מעשה דשבע בן בכרי שקודם לו שנהרג אביו נבט שהוא שבע בן בכרי והיתה אשתו אלמנה במעשה דירבעם וקאמר דבמעשה מיכה קראו מיכה ע"ש מעשה דקודם לו במצרים שנתמכמך בבנין ובמעשה דירבעם שקראו נבט ע"ש שניבט ולא ראה שעל מעשה ירבעם ראה יוצא אש מאמתו אך קשה בקרא לומר דשבע בן בכרי הוא נבט דהא בשבע בן בכרי כתיב איש ימיני דמשמע שהיה מבנימין ונבט מאפרים היה וי"ל דקראו איש ימיני ע"ש שהיה חולק במלכות בית דוד ששבט בנימין היו חולקים במלכותו של דוד בשביל שאול:
שראה אש יוצא מאמתו כו'. אמתו הוא רמז על זרעו שממנו יצא אש המחלוקת לכלות מלכות בית דוד וכן לענין צרעת פרחה על אמתו רמז על זרעו שיפרח ממנו המלוכה על ידי צרעת כדאמר לקמן שנצטרע דוד ששה חדשים ע"י מעשה דבת שבע. ומה שאמר שראו אצטגניני פרעה כו'. מבואר בפ' קמא דסוטה ע"ש:
לחטאת בית ירבעם להכחיד כו'. נקט בית ירבעם לענין הכחדה שבעוה"ז כדכתיב שלא נשאר לו נין ושאר:
מפני שהוכיחו ברבים כו'. כיון דכל זה הוכחה היה לא היה לו לקרותו מרד כמ"ש וזה הדבר הרים יד וגו' אי לאו שהוכיחו ברבים שהוא הוא המרד שהיה לו להוכיחו בצנעה ויש לדקדק דהא עונשו של ירבעם מפורש בקרא שנענש על שהחטיא ישראל בעבודת כוכבים וי"ל כענין שאמרו עבירה גוררת עבירה דאי לאו גסות הרוח שהיה בו שמרד במלכות בית דוד לא היה בא להחטיא ישראל לעבוד ע"ז כדלקמן:
וזה אשר הרים וגו' שחלץ תפילין כו'. שמעתי בזה ע"פ מ"ש בר"פ אלמנה נזונית כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל ולא אמרן דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה והשתא כשהוא חולץ תפילין לפניו מראה שאינו רוצה לעבוד לו עוד כל עבודות שהעבד עושה לרבו וק"ל:
כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב כו'. יצא להם זה הדרש כי לפי פשוטו הענין כפול בקרא דכתיב ושב לב העם אל אדוניהם וגו' ושבו אל רחבעם מלך וגו' וע"כ דרשו ושבו אל רחבעם וגו' מלשון ישיבה שיראו אותו בישיבה בעזרה ואני עומד והיינו גסות הרוח שהיה בו שלא היה הוא רוצה לעמוד במקום שרחבעם יושב. ואמר ואי יתיבנא כו'. אף שאסור לישב רק למלכי בית דוד לא היה חושש לעבירה זו מפני גסות הרוח שהיה בו אלא שהיה חושש שיהרגוהו שם על שהוא חושב עצמו למלך בירושלים עיר רחבעם ומורד במלכות בית דוד הוא והרד"ק הביא מאמר זה בדרך אחרת שאמר דחזו לירבעם דיתיב ואנא קאמינא סברי מורד במלכות הוא כו' ע"ש ואין נראה כן מסוגיא זו אלא שאם היה עומד ודאי דלא היה מורד במלכות אלא מפני גסות הרוח שהיה בו לא היה עומד וק"ל:
ויועץ כו' שהושיב כו'. משום דבפסוקים הקודמים כתיב ויועץ המלך רחבעם עם הזקנים וכתיב ויועץ את הילדים וגו' וכאן כתיב ויועץ ולא מפורש ביה עם מי היתה זו העצה ולה"ק מאי ויועץ ומפרש ליה שהושיב רשע כו':
ס"ד דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים כו' ר"ל שהרי הוכיח את שלמה במילי דשמיא ואמר דאף אחיה השילוני טעה בו בירבעם וחשבו לצדיק כמ"ש בענין כאשר בשרו על המלוכה וע"כ חתם ומייתי ראייה דהא יהוא צדיקא רבא כו' אשר הטיבות לעשות הישר וגו' וכתיב ויהוא לא שמר וגו' דמשמע דבכל התורה היה יהוא ישר רק לא סר מכל חטאת ירבעם וגו' והיינו כדמסיק משום חותם של אחיה שטעה בו להסכים על חטאת ירבעם: