תני אף ריח רע כ"ש. אמר ר"א אף ר"ש מודה בה מודה ר"ש באיסורי הנאה פי' דמרכב אלו ב' דברים בהדדי ריח רע ואיסור הנאה. ע"ז קמ"ל ר"א דדווקא במת פוטר ר"ש אבל בעלמא בריח רע ואיסור הנאה בעלמא חייב. וטעמא דמילתא דלא הוי מלאכה שאצל"ג אלא דווקא במוצא את המת דהוי ההוצאה לסלק הנזק מעליו כמו שכ' הרמב"ן ז"ל דף צ"ד בפי' מלאכה שאצל"ג כגון מוצא המת לקוברו שאין לו הנאה בהוצאתו ולא בקבורתו אבל ההנאה הטומאה שמונע ממנו וכן צורת נחש כדי שלא ישכנו נקראת מלאכה שאצל"ג שאינו אלא מניעת ההיזק כו' עכ"ל ז"ל עיי"ש ולפיכך י"ל דדוקא במת וכן בנחש דעיקר הוצאתו הוא לסלק הנזק במת שלא יטמאנו. ובנחש שלא ישכנו. אבל בכל איסורי הנאה דעלמא דאינו מסלק הנזק בהוצאתו לא נקרא מלאכה שאצל"ג וכן ריח רע ראוי לחולה לעשן בהם כדפי' רש"י ז"ל וכן איסורי הנאה דעלמא דלא שייך למימר דברצונו לא בא וברצונו שלא היה בעולם כדפי' רש"י ז"ל במתניתין דף צ"ג ע"ב ובתוס' ז"ל דף צ"ד ע"א עיי"ש לא נקראת מלאכה שאצל"ג דאימת מלאכה נקראת שאצל"ג היינו דווקא שמסלק מעליו איזה דבר אשר ברצונו היא שלא היה בעולם כדפי' רש"י ז"ל וז"ל דכל מלאכה שאינה צריכה אלא לסלק מעליו הוי משאצל"ג עכ"ל ז"ל ובתוס' ז"ל דף צ"ד ד"ה ר"ש מביאין פי' רש"י ז"ל וז"ל גבי כיבוי דאצל"ג משום דא"צ לכיבוי זה ואם לא הובערה מעולם הוי ניחא לי' כו' טפי הוי ניחא לי' בה עכ"ל ז"ל. אלמא דלא הוי מלאכה שאצל"ג אלא דבר דהיה ניחא ליה טפי אלו לא היה בעולם ועיקר המלאכה לסלק מעליו הנזק. משא"כ בכל איסורי הנאה בעלמא דלא שייך דניחא לי' טפי או לא היה כלל בעולם ולא שייך בי' סילוק נזק ע"כ לא הוי מלאכה שאצל"ג:
עפ"י דברינו יתורץ מה שהק' בגליון ז"ל על הרמב"ן ז"ל בדף צ' דכתב דר"ש פליג בהא ג"כ ולא העיר מדברי הירושלמי הזה. ולפענ"ד נראה דז"א וגם הרמב"ן ז"ל ס"ל כן דז"ל ז"ל שם. גבי המוציא עצי אשירה כ"ש. אלא דר"י לטעמי' דאמר משאצל"ג חייב ולר"ש אפילו במקק ספרים נמי פטור וכולה סתמא דלא כר"ש דודאי לר' שמעון פטור דהו"ל כמוציא מת לקברו. דפטר ר' שמעון עכ"ל ז"ל עיי"ש והנה במתניתין ברישא גרסינן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן כו' ולמה לא כתב הרמב"ן ז"ל מעפר המזבח ומדוע התחיל ממקק ספרים כו' אלא ודאי דווקא במקק ספרים פליג ר"ש משום דהוא לסלק הנזק דדמי לצורת נחש מה שאין כן מעפר המזבח דהוא רק איסורי הנאה ולא שייך דמסלק ההיזק וטפי ניחא ליה אילו לא היה בעולם בזה גם ר' שמעון מודה. ודו"ק: