מתני': בן ט' שנים ויום אחד הוא פוסל ע"י האחין וכו'. פי' דביאת בן ט' שנים כמאמר שויוה רבנן פירש"י ז"ל ביבמה הואיל וזקוקה לי' שויוה רבנן כמאמר הא נראה מדבריו דאף ביבמה מדאורייתא לא קני כלל.
וקשיא לן הא דאמרי' בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ח) סד"א הואיל ומדאורייתא קניא ליה ליכול קמ"ל עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותו גרסי' בפ"ק דקדושין (דף י"ט) אשת איש פרט לאשת קטן ואוקמה אביי ביבם בן ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו סד"א הואיל ומדאורייתא קניא ליה לחייב עלה משום אשת איש קמ"ל, אלמא מדאורייתא קניא ליה.
ויש לפרש לדבריו דהכי קאמר סד"א הואיל ומדאורייתא קנוי' לו מקנין אחיו שהיא זקוקה לו בביאת כל דהוא ליכול קמ"ל וכן בפרק קמא דקדושין סד"א הואיל ומדאורייתא קנוי' לו משום זיקה וזה ביאתו ביאה ליקני לה ולחייב עלה משום אשת איש קמ"ל דאפ"ה פטרה רחמנא ללמדך שאינו קונה אותה כלל והיינו דאמרינן קניא לי' ולא אמרינן קני לה ובמקצת נוסחאות סיוע לזה דגרסי סד"א הואיל ומדאורייתא חזיא לי'.
ואינו מחוור, דהא דאמרינן בפרק אלמנה לכ"ג קמ"ל עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול קשיא שהוא בא לגרוע ואינו אלא מוסיף שהי' לו לומר קמ"ל דלא קני כלל מדאורייתא ומההוא לישנא משמע קמ"ל שאע"פ שמן התורה קנה חכמים גרעו ביאתו ועשאוה כמאמר ומדבריהם אינה אוכלת ורש"י עצמו ז"ל לא פי' במסכת קדושין כן שזה לשון פירושו שם מדאורייתא חזיא ליה כלומר זקוקה לו וביאתו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן בן ט' שבא על יבמתו קנאה והכי נמי משמע התם במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ה) דתנן בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ואקשי' עלה בגמרא ולכשיגדיל בגט סגי לי' והא תניא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול הא מדקתני קנאה משמע ליורשה וליטמא לה ולשאר כל הדברים אלא שאינו נותן גט עד שיגדיל ויבעול ואילו משום מאמר' אינו קונה אותה לכלום ומדקס"ד נמי דבגט לחודי' סגי לי' ומקשי' עשו ביאת בן ט' כמאמר ש"מ מדאורייתא קנאה לגמרי אף בזו יש לעיין וכי היכן מצינו קונה לשאר הדברים ולא לדברים האמורין בפרשה לפטור בגט ולפטור צרה מן היבום.
אלא הכרעה שלישית יש לנו להכריע חוץ משתי הסברות של ר"ש דמדאורייתא קונה אותה לכל דבר של יבום אבל מדבריהם עשו אותה כמאמר לגמרי ומתני' הכי קתני קנאה להצריכה גט לכשיגדיל והא דקני מדין תורה טעמא דמילתא כדתני עלה בתוספתא במכלתי' זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה אין צריכה דעת ביאתו ביאה וכן בירושלמי משמע דלרב דאמר קנה לכל בביאות שוגג כי פטר רחמנא אשת יבם בן ט' ממיתה גזרת הכתוב הוא ביבם ולא בשאר שוגגין ולשמואל כשם שזו פטורה כן כולן פטורות משום שלא ריבה הכתוב שוגג כמזיד אלא לדברים האמורין בפרשה, ודילמא מהתם גמר לה.
Loading...
96a
1
Loading...