והדרא אכלה בשביל בנה מנא לן. משמע מהכא דפשיטא לי' דאוכלת מעיקרא בשביל בנה וקשיא לי' לראב"ד ז"ל מנא לן אי משום דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן קרי בי' יאכילו מי הכריחך לדרוש כן והלא צריך הכתוב לאמרו כדאמרינן במסכת גיטין (דף מ"ג) אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כ"ש אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אף יליד בית שיש בו שוה כסף מנין אע"פ שאינו שוה כלום ת"ל ויליד ביתו ולא עלתה בידו.
ולעניותינו ודאי פסוק מיותר לידרוש הוא, דא"כ ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו א"נ קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירא וקרי בי' יאכילו ויליד ביתו תרתי דרשינן בי' לעבד שאינו שוה כלום שאוכל ולזרעה שמאכיל.
אמר ר' אבא בת ובת. קשה לי והא מיבעי לי' לדרשא אחריתא דאמרינן בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ט) מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצא עכו"ם ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה דאפילו כי לית לי' זרע פסולה ואפילו לויה וישראלית נפסלת מן הכהונה דא"כ רבויי לויה וישראלית ל"ל ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגירושין בה ואוכלת בשביל בנה ור"ש כתב שם דאי לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי אית לה זרע מיני' לא תיכול ואיצטריך למימר לויה וישראלית האוכלת בשביל בנה כהן הא פשיטא לן דכיון דבנה מכהן משוי לה כהנת בנה מישראל משוי לה חללה. ואכתי קשיא נימא לאשמועינן דכי אין לה זרע חוזרת ואוכלת בשביל בנה מכהן אתא כדאיתמר בשמעתי' ואיכא למימר דמרבויא דקרא קמא משתמע דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר ואע"ג דדרשינן מינה כיון שנבעלה לפסול לה פסלה אפ"ה א"נ כתב בתרי' וכי תהי' אלמנה וגרושה ממילא שמעי' לבת ישראל שחוזרת ואוכלת בשביל בנה ותרתי ש"מ מדכתב רחמנא רבויי [ובת] גבי איש זר הילכך ובת תנינא קרא יתירא הוא למדרש בי' פסול לויה וישראלית מעכו"ם ועבד אפילו מן הכהונה.