שני' לבעל ולא ליבם יש לה כתובה מיבם או אין לה. פי' בשכנסה קא מיבעי' לי' מדאמרי' או דילמא כיון דאי לית לי' מראשון תקינו לה רבנן משני וההוא ליתא אלא בשכנסה דתנן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ועלה איתמר ואי לית לה מראשון תקינו לה משני ויהבינן נמי טעמא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא ליתא אלא בשכנסה הילכך בעיין נמי בשכנסה ואם בא לשהות עמה הא קיימא לן אסור לאדם שישהא עם אשתו בלא כתובה שעה אחת אלא כשבא עלי' וקנאה והוא בא להוציאה בגט קודם שיכתוב לה ופשטינן דלית לה הילכך אפילו שהה עמה י' שנים אם לא כתב לה אין לה כלום אלא שאסור לו לשהותה.
ואלו שני' ליבם ולא שני' לבעל לא מיבעיא לן כלל דודאי מבעל אית לה כתובה מה בין זו למי שאין לה יבם וכי עריות שאמרו פטורות מן החליצה ומן היבם אין להם כתובה ומיבם נמי פשיטא לן דלית לה כשאר הנושא שניות.
אבל בירושלמי (ט,ד) שני' ליבם לא שני' לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל מהו שיהא לה כתובה אי אצל היבם מאחר שהיא אסורה לו אין לה כתובה או מאחר שכתובתה על נכסי בעלה הראשון והיא מותרת לו יש לה ומסתברא בגמרא דילן לא מספקא לי' כדכתבי'.
כי תניא ההיא לאחר מיתה. פי' לדברי האומר בתרי זמני הוי חזקה אפילו להפסידה כתובה מפרש לה בשנשאת כבר לשנים והכיר בה דכיון דהכיר אינה מפסדת אפילו בשלישי והרב אב ב"ד ז"ל דחאה לאותה סברא מזו (וגם ] אנו דחינוה מדברי ראשונים.