ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות. כלומר ולא חייבי לאוין ומהדרינן כי תהי' אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות לאו בני הויה נינהו כלומר ועל כרחך קרא בחייבי לאוין איירי ואתו חייבי כריתות מק"ו חייבי לאוין פסלי חייבי כריתות לא כ"ש.
ואקשי' אי הכי עכו"ם ועבד דלאו בני הויה נינהו לא לפסלו כלומר דאי מק"ו לא אתו דהני והני חייבי לאוין נינהו ואי משום דלא תפסי בהו קידושין היא הנותנת כיון דלא תפסי בהו קדושי זרעו כמוה ואיכא למיפרך ומפרקי' פסלי מדר' יוחנן דאף לדידהו אין להם אלמנות וגרושין כך נראה לי.
אבל מה שפירש"י ז"ל ואימא קרא דוקא בני קדושין נקט אבל עכו"ם ועבד לא לפסלוה וה"ה דמ"ל חייבי כריתות אלא משום דאיירי בהן לעיל דקתני כותי' דהיינו עכו"ם לא דאיק משום דאדרבה חייבי כריתות אלימא ליה לאקשויי משום דבדידהו קא מיירי ועוד דהא אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מניין לעכו"ם ועבד לימא נמי מניין לחייבי כריתות אלא ש"מ חייבי כריתות מק"ו נמי נפקא וכי איצטריך קרא לעכו"ם ועבד איצטריך ומיהו [השתא שפיר] אף חייבי כריתות במשמע. ומשמע דעכו"ם ועבד וה"ה לחייבי כריתות כיון דרבינהו רחמנא כשאר חייבי לאוין דבני הויה עבדינהו ולוקין עליהן משום היא בתרומות הקדשי' לא תאכל ולא להאי קרא בלחוד רבינהו דא"כ בעשה הוא.