היינו טעמא דאיסי וכו' ה"א לא יטמא הפסיק הענין. קשיא ליה לרב אב"ד ז"ל האיך אפשר לומר כן הא אביי גופיה אמר לעיל דמפאת פאת לא הפסיק הענין [ותי' דלענין פאה לא הפסיק] אבל לענין שריטה הפסיק ואינו מחוור אלא הכי הוא דאיכ' למימר דההיא ג"ש דפאת פאת דאמרינן אם כן לימ' קרא את שבזקנך דרבנן היא ואיסי לא דריש הכי ולא מייתר ליה פאת לתרתי וג"ש גופה איצטריך לכדתניא לעיל הילכך לית ליה לאיסי בני אהרן אכולה ענינא אלא גזירה שוה דקרחה ובתר דגמר איסי קרחה קרחה ואיגלי ליה דכי כתיב בני אהרן אכולה ענינ' כתיב גמר לה לפאה שאינה נוהגת בבנות ישראל מק"ו דבנות אהרן ורבנן אעפ"י דסברי אכולי ענינא כתיב מיתורא דפאת מחייבין להו בקרחה מדרשה דעם קדוש דקאי בין אגדידה בין אקרחה ואם תאמר ואביי למה לי' למימר הכי לימא טעם דאיסי נמי מפאת פאת כדלעיל אלא דלא מרבינן נשים מעם קדוש אלא לגדידה בלחוד קסבר אביי דאי לא כתיבא גזירה שוה הכא בקרחה גופה כי עם קדוש לכולי קרא מרבינן להו לנשים:
תפילין גופייהו מהכא גמיר להו. פי' הך ג"ש דבין עיניכם לתפילין איצטריך מה להלן בקרחה בגובה של ראש דלא משכחת לה אלא בגובה של ראש במקום שער ואיכא למידק ונגמר קרחה מתפילין מה כאן נשים פטורות אף להלן נשים פטורו' ואיכא למימר כיון דגזירה שוה איצטריך ללמוד על תפילין עצמן בהלכותם אין חוזרים ולמדים קרחה קרחה מתפילין לדבר אחר כלומר לנשים פטורות שזו מצות עשה וזו מצות לא תעשה שהן לעולם חייבות בהן ואי ליכא גזירה שוה מופנה לכך ולא נצרכה לדבר אחר אין למדין זו מזו לסתור כלל גדול שהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:
הא דתנן הסמיכות והתנופות וכו'. וגמרי לה מדכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל בני אהרן ולא בנות אהרן איכא למידק וכל היכא דכתיב בני ישראל דוקא הוא אם כן לא יהיו נשים נודרות דכתיב בני ישראל איכא למימר כיון דכתיב איש איש להביא את הנכרים שנודרים ונודבים כישראל לא ממעטינן נשים.
ואי קשיא לך הא כתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכתיב ויבאו האנשים על הנשים איכא למימר נשים מעצמן הביאו אי נמי התם נדבה הוה וכבר אמינא שהנשים נודרות ונודבות כאנשים ומיהו בני ישראל דכתיב בכל מצות לא תעשה לא ממעטי' בהו בנות ישראל דהא גמרי מקראי שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל (אשר) לא תעשה שבתורה ואע"ג דגבי טומאה ממעטינן בני אהרן ולא בנות אהרן התם משום דכתיב הכהנים בני אהרן ועוד דבני אהרן בכל מקום משמע דוקא שאם למעוטי זרים לימא קרא כהנים אבל בני ישראל להוציא את הנכרים דרשינן בכל דוכתא בכה"ג כגון מצות עשה שאין הזמן גרמא ומצות לא תעשה אבל סמיכה ליתא פטור מצוה אלא המידה היא שנוהגת באנשים ולא בנשים אשר קרבן של אנשים בסמיכה ושל נשים בלא סמיכה ובכי האי גוונא ממעטינן נשים ואע"ג דגבי פרשת נסכים כתיב בני ישראל הא אתרבי מדכתיב הקהל חוקה אחת לכם:
וההזאות. פי' כל זריקת דמים בכלל בין דבן צאן דכתיב וזרקו בני אהרן בין דשאר ההזאות ובגמרא מפרש אף דבן עוף דלא כתיב:
הגשות דכתיב זאת תורת מנחה הקרב אותה בני אהרן ולא בנות אהרן. איכא דקשיא ליה כיון דבני דוקא [נימא] נמי שפסולה כדאמרינן בקמיצה משום דכתיב בני אהרן ואנן אמרינן במנחות דף י"ח ע"ב מקמיצה ואילך מצות כהונה ושמעתי בשם ר"ת ז"ל דה"ק מקמיצה הכתובה באותו פסוק ואילך מצות כהונה כלו' שהבאה ויציקה ובלילה בבעלים אבל הבאה דכתיב בפר' אחריתי אעפ"י שהיא קודם קמיצה מצות כהונה היא ופסולה בזר ובנשים ויפה פי' ומתני' לא תנן יציקות ובלילות דהא כשרות בזר מיהו קשיא ליתני הולכות כלומר (ס"א וי"ל) הולכה בכלל קבלה היא, ועוד קשה לתני הפתיחות והמליחות ושנוא כשרות הן בזר, כך מפורש בתוספות: