Chiddushei Ramban on Kiddushin 10a

הא דבעיא תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ופשטי׳ כל הבועל דעתו על גמר ביאה קשי׳ ליה לרבינו אלפסי ז״ל אהא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ״ה ע״א) אשה לבעלה מנין כלומר דמקניה בהעראה גמר קיח׳ קיחה מיבמה וניחא ליה התם בביאה דבתר אירוסין דומיא דיבמה שזקוקה ועומדת וה״ד כגון שבא עליה אחר קדושיה ועדין לא נכנסה לחופה וקני לה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה ואי קשיא לך דהא קיחה קיחה גמרינן וכי כתיב קיחה בקדושין עצמן כתיבה ולא בביאה דבתר קדושין ואיכא למימר כתיב יקח ובעלה משמע ביאה דבתר קדושין כדאמרינן בשמעתין ויש לישב פי׳ דאומדני נינהו דמאן דקדיש ובעיל ניחא ליה דליקני בכל דהו ואעפ״י שאין משמע דבריו כן אבל איני יודע לביאה בלא חופה שתקנה לירושה ולשאר מילי דאישות שהרי ביאה באיסור היא וכזנות דמיא והיאך תקנה וה״נ מוכח שהרי אחין דף כ״ט ע״ב אינה קונה אבל הר״ם תלמידו ז״ל אומר שהבא על ארוסתו לשם נישואין זו היא חופתה נמצאת אתה אומר ביאה קונה לשם נישואין וחופה קונה לשם נישואין והבא על ארוסתו בבית חמיו שלא לשם נישואין אין קונה ולוקה מדבריהם מ״מ לפי פירוש ה״ה דנפקא להו באי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה להבא עלי׳ שהערה בה ופירש א״נ דמית אי זקוקה ליבם או לא אי נמי והדרי בהו אלא חדא מנייהו נקט לפי שיש בכלל פשטה ידה וקבלה קדושין בין שפי׳ או שלא פירש ומיתה ויבום לא שכיחא ליה ולא אצטריך לפירושה שמכלל אלו אתה למד מפורש.
וי״מ דכי אמרינן הכא דעתו על גמר ביאה דוקא כשגמר שהוכיח סופו על תחילתו אבל פירש תחלת ביאה קונה לו שהיא העראה. והיינו טעמא דלא אמרינן נפקא מינה להיכא דפירש:
ויש שהשיבו אם כן אף ביבמה יש לך לומר כן שאם גמר ביאתו שדעתו על גמר ביאה כדגמרינן קיחה קיחה ואי הכי קשיא הא דגרסינן התם בבימות (דף כ׳ ע״א) ואית׳ נמי בסנהדרי׳ (דף י״ח ע״א) כ״ג לא חולץ ולא מיבם והוינן בה קפסיק ותני ל״ש מן האירוסין ל״ש מן הנישואין וכו׳ אלא מן האירוסין אמאי ליתיה עשה דיבמה ולידחי לא תעשה גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ואי סוף ביא׳ קונה ביבמה אף ביאה ראשונה אסירא דניקני לה בסוף ביאה כבר נעשית בעולה ובעולת עצמו בעשה ואיכא עשה ולא תעשה. וזו אינה קושיא שלא הלכו אחר דעתו ביבמה כדי שתאמר דעתו על גמר ביאה שהרי הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קנאה שבפי׳ רבתה תורה ביאת שוגג כמזיד כדאיתא בדוכתא.
וא״ת כיון שקנאה בהעראה אף סוף ביאה ראשונ׳ אסור׳ בה שכבר קיים מצותו והיאך אמרו ביאה שניה לאו קוש' היא דאף על גב דבהעראה קנאה שרבתה אותה תורה מ״מ מצות יבמה יבא עליה ישנה בכל ביאה ראשונה עד גמר ביאה שזהו ביאה האמורה בתורה אעפ״י שרבתה אף העראה ועוד דכתיב להקים לאחיו שם ואין אשה מתעברת בהעראה ובעל הלכות ז״ל כתב כל הבועל דעתו על גמר ביאה ואי פרי׳ ואמר בהעראה ליקני קני לה בהעראה.
ור״ת ז״ל כתב בספר הישר שלו אם פירש ממנה ולא גמר ביאתו לא קנה לדברי הכל אבל בשגמר בעי׳ מאיזו שעה קנה אי מתחלת ביאה או בסוף ואינו מחוור. עוד פירש הרב ז״ל לתרץ מה שהוקש׳ לנו דתחלת ביאה האמור כאן נשיקת אבר וסוף ביאה הכנסת עטרה וכל הבועל דעתו על הכנסת עטרה דאיכא הנאה ולא לנשיקת אבר והעראה האמורה ביבמו׳ הכנסת עטרה ואינו נכון כלל דאמאי קרי לה בעול׳ בנשיקת אבר לאוסרה לכהן גדול ועוד מדק״ל העראה זו הכנסת עטרה ונשיקת אבר לאו כלום הוא לא מיקרי נשיקת אבר תחילת ביאה שהרי אינו ביאה ולא הכנסת עטרה סוף ביאה שהרי היא תחלתה אלא מאי גמר ביאה מירוק גיד והא דאמרינן אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה איכא למידק מהא דגרסינן בפ׳ הבא על יבמתו (יבמות דף נ״ח ע״ב) כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נשואין אזלינן או בתר אירוסין אזלינן פי׳ שהבוגרת אסורה לכהן גדול בתר דבעיא הדר פשטה דבתר נישואין אזלינן ואסורה ואם כן היכי קני לה כהן גדול בביאה ואיכא למימ׳ קס״ד נישואין עושה אי נמי איכא לאוקמה דכי איבעיא ליה בשכנסה לחופה בלא קדושי ומקדש לה התם בביא׳ שמשע׳ שקנאה בביאה נעשית אשתו נשואה לכל דבר.