1
חצרה הבאה לאחר מכאן. פרש"י ז"ל שהניחו הבעל בחצר ראובן ובאת וקנאתו ממנו ואחרים השיבו א"ה לא דמי לשלוחו של בעל שהרי אינה ברשותו כלל ופירשו כמו שהניחו בעל בחצרו ומכר לראובן וראובן חזר ומכרה לה והא דמי לשלוחו של בעל שהוא סבר דחצר מתורת שליחות איתרבאי וכשלוחו של בעל דמיא.
2
הא דאמרינן ואיבעית אימא הוי שליח להולכה עד דמטית התם ואימא קמי בי דינא וכו'. ה"ה דלישנא קמא נמי בפני בי דינא בעי למימר הכי משום קיום כדאמרינן בפרק קמא ומקמי דלימסר ליה נמי לשליח שאינו נאמן אלא בעוד שהגט בידו אלא ללישנא קמא שליח ראשון דהיינו אשה משום שני שלא בב"ד שאין השני צריך כאן לומר שליח ב"ד אני שהרי אשה זו יודעת בו ואין לה לחוש וללישנא בתרא לעולם אין מקבלין גט מיד שליח שני עד שיאמר שליח ב"ד אני בשעת גירושין כמטבע שתקנו חז"ל, כנ"ל.