על דבר האשה מפיעטערקאב שקבלה גט מבעלה מ' בווארשי ונכתב שמה אידל בת מ' יוסף הכהן ואינו כהן לענ"ד אינו מוצא מקום להתירה בגט הזה אף במקום עגון:
על מ"ש רו"מ אתמה שהם דברי חדוד בעלמא ואין ראוי בענין חמור כזה מ"ש דהא דבעי ר"מ מוכיח מתוכו דהוי כשלא לשמה כמ"ש התוס' גבי לאיזה שארצה כו' א"י מה. לא נעלם ממנו כמה מקומות שענין מוכח מתוכו לר"מ בכל השטרות. ובל"ז אינו ענין כלל זה לזה. וכן הא דלאו מיניה לא מחריב ביה. לאו מיניה היא. גם מקום הלידה ג"כ סימן על המגרש כמו שם אביו ואין להאריך. גם מ"ש לחלק דבס' תורת גיטין מיירי בלא שם אביו דאז הוחזק כמ"ש אהע"ז סי' י"ז סי"ח. ובהוחזק צריך כהן לסימן משא"כ בכתב שם אביו דא"צ כהן דהוי לא הוחזק. מה שמדמה לסי' י"ז לא דמי דבגט שכתוב שזו אשתו זה עצמו סימן ובלי שם אביו או אבי' הוי סימן משא"כ סי' י"ז. וגם עם שם אביו בלא כ' מקום הדירה יש הרבה חולקים. וגם דבר שאין לו שחר לפרש דברי תורת גיטין ממחברי זמנינו דמיירי שלא כתב שם האבות:
ובגוף הדין מבואר בתשובת הגאון מ' עקיבא אייגר סי' קט"ז באורך על מה שנכתב באבי המתגרשת לוי ולא היה לוי שלא רצה להתיר גט במקום עגון גדול. ויעיין רו"מ וא"צ לכפול המבואר שם. אמנם לענ"ד הדבר תמוה. הנה לא כתבינן מקום דירה. ומבואר להדיא במשנה שינה שם עירו כו' דתצא כו' ואנו שסומכין לכתחילה שלא לכתוב ע"כ סומכין על הפוסקים דאף מה שאין צריך לכתוב אם שינה פסול. ור"ת שסובר דמה שא"צ לכתוב גם שינה כשר ע"כ דסבר דאם לא כתב מקום דירה פסול. וא"כ ע"כ לא הכשירו במקום לידה שינוי רק שסמכו בדיעבד על ר"ת כשא"צ לכתוב אינו פסול בשינוי. והיינו דהיה נכתב מקום דירה דכן היה המנהג בימי התוס' כמבואר בכל הפוסקים. אבל לדידן שאינו נכתב מקום דירה ושינה מקום לידה. א"א להכשיר דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דממ"נ מוכח מהמשנה או דפסול לא כתב מקום דירה ואם כשר א"כ ע"כ בשינה מה שאינו צריך פסול. ותמהני איך העלימו עין מזה. והנה ממ"ש הרמ"א ז"ל סי' קכ"ח ואם שינה כו' כמו מקום הלידה כו' דבשעת הדחק יש להקל. י"ל דמיירי בכתב מקום הדירה דהא ציין בב"י ב' דיעות ע"ש מהראשונים ז"ל שהי' כותבין מקום הדירה. וגם דברי המחבר כותבין שם עי' כו' ואין כ' ש"מ הלידה אע"פ שאם שינה לא פסול. י"ל ג"כ דקאי אם הי' כותבין מקום דירה לא היה פסול בשינה מקום לידה. מ"מ פשט לשנייהו לא משמע כן. וצ"ל א' מב' או דס"ל לרמ"א ז"ל די"ל דוקא מה שצריך לכתחילה עכ"פ בזה פסול בשנוי כיון דעכ"פ צריכין לדקדק לכתחילה. משא"כ במה שלכתחילה ג"כ אין כותבין. וא"כ סומכין בשינה מקום לידה על ר"ת די"ל גם מקום דירה לא כתב כשר דיעבד גם בימי המשנה. ומ"מ כיון דהיה צריך לכתחילה שפיר שינה פסול משא"כ מקום לידה דאין כותבין כלל. ואף דא"כ מנ"ל לרמ"א גם בשינה מקום דירה לפסול לדידן כיון דחשבינן ליה עכשיו שמרופה כו' כמקום סכנה ואין נוהגין לכתוב שוב אין ראיה מהמשנה לפסול בשינה. מ"מ י"ל דלא סמכו על סברא הנ"ל במה שמפורש במשנה לפסול:
או דהא סוברים עיקר החילוק כמ"ש הרא"ש ז"ל גיטין דאדם נקרא ע"ש מקום דירתו משא"כ מקום לידה אינו ידוע ואינו נקרא עליו עיין שם. ולכך אף דבמקום דירה אף דכשר בלא כתב מ"מ פסול שינה משא"כ מקום לידה כמ"ש הרא"ש להדיא. וא"כ בשם אביו כיון שכתב ב"ש סי' קכ"ט ס"ק י"ז דאף אי לא כתב שם אבות כשר מ"מ שינוי פוסל דל"ד למ"ע ולידה דאין נקרא ע"ש כו'. א"כ כיון שהמנהג לכתוב כהן לכתחילה ולדקדק. ומקום דירה אין כתוב בגט נראה דפסול ודאי בשינה לכתוב כהן כנ"ל ואין שום ראיה מר"ת ז"ל דמייתי משטרות דאינו צריך לכתחילה לכתוב כהן על מקום לידה דג"כ א"צ לכתחילה כמו שדקדקו תוספ' גיטין פ' אבל עיר שנולד כו' אפילו שינה כשר כיון שא"צ לכתבו כלל וכפלו בר"ת ג"כ דבר שא"צ ושלשו בסוף ג"כ. דלר"ת שלא הזכיר סברת הרא"ש רק דאינו פסול בדבר שא"צ דוקא בדבר שא"צ גם לכתחילה כנ"ל. וכן מבואר בתוספ' גיטין דף כ' דס"ל דמה דתני שינה ע"כ בלא כתב כשר. גם י"ל דכל דברי התוס' קאי על פירושה ד"ה שינה כו' שכתב וכן שם עירו ועירה לא שינה ממש רק שיש לאותה עיר ב' שמות בב' מקומות. דפשיט להו דבלא"ה היה פסול דאורייתא דהא ר"ת דמייתי ראיה ממ"ד אין מעלין והא לא איפסקא הלכתא שם. ומשמע משום דמיירי בפסול דרבנן הביא ראיה כנ"ל. דא"ל דלא מסתבר ליה שנחלקו אמוראי בזה דמנ"ל הא אדרבא משמע דבהא פליגי דאכולא מסהדי. וכן מורה לשון התוס' מדאמר אין מעלין כו' ע"ש:
והנה גם בכהן ולא כתב כהן ג"כ דעת מהרא"י שפסול ומהר"א ששון סי' כ"ב הביאו ב"ש ס"ק ט"ו פסק שפסול אף בדיעבד במקומות שנוהגין לכתוב כהן ע"ש. ובאמת מה שדחה ב"י ראייתו מהא דאין מעלין משטרות וגם מהרא"ש נדחק לענ"ד הפי' הפשוט מדאמר סתמא אין מעלין ואף שטר היוצא שנכתב זה זמן רב וא"י עתה אם היו אז מוחזקין ב' יוסף בן שמעון או לא אעפ"כ אין מעלין ולמה. אם היה כמו בימי המשנה שלא היה כתוב כהן אלא בהוחזק ב' יב"ש. א"כ מדחזינן דכתבו כהן בשטר ע"כ שהי' אז הוחזקו ב' יוסף בן שמעון שאל"כ לא הי' להם לכתוב כלל כהן וכיון דמסתמא הי' ב' יוסף בן שמעון א"כ אכולא מסהדי כמו שכתבו תוספ'. ומוכח שהיו רגילים בימי האמוראים לכתוב כהן בשטרות אף בלא הוחזק ולכך אין מעלין. וממילא בגט כיון שכ' לכתחילה פסול אף דבשטרות כשר. דדלמא הלכה כמ"ד מעלין כנ"ל ופשוט. עכ"פ מסיק מהרא"ש להלכה דפסול. ואף שמכשיר הטור בשטרות היינו משום דאין כת' גם לכתחילה כהן. וכן הב"י שבא"י אין כותבין אינו מזיק כו' משא"כ לדידן דכותבין כנ"ל ע"ש אבל להיפוך כת' כהן כנידן דידן ליכא למ"ד דכשר. דהא להרמב"ם ז"ל הגט בטל מה"ת בשינוי ולא מהני ע"מ כלל שצריך להיות מפורש בגט שגירש אשה זו ע"ש. ואם זה חשיב שינוי מפורש בגט שאינה אשה זו רק בת כהן. וסי' קל"ז פסק רמ"א בב' יוסף בן שמעון שכ' כהן ומשמע דגם בלי ע"מ בפנינו מהני וסומך ע"ז לקולא. אך שם בהוחזק דייקא ותלינן דמסתמא ידעו העדים שהוחזק. אך מתוס' מבואר דאין מדקדקים אם הוחזק ב' יוסף בן שמעון ובמשנה שלא הי' כותבין כהן א"כ יודעין שידעו שהוחזק משא"כ לדידן. שוב מצאתי בתומים סי' מ"ט כת' כנ"ל ע"ש דמסיק ג"כ בכתוב כהן דמהני גם להוציא. אמנם מרמ"א הנ"ל משמע גם כת' סתם מהני לס' אף דבשעת הדחק כשר בלא כתוב כהן. ולמה יוכשר בא' אינו כהן שכ' סתם ובח"מ סי' מ"ט מחלק רמ"א בין שהוא לשון הבע"ד ע"ש ובגט הוא לשון הבעל ולכך משמע מאחר דאין מכשירין אלא דיעבד ובדחק סמכינן דודאי דקדקו. ובש"ך סי' מ"ט פסק דמהני להוציא ממון מ"ש כהן ע"ש. וכ"כ גט פשוט מאחר שכתב ב"י רק בלא כ' כהן דכשר מוכח דכ' כהן למי שאינו כהן דפסול ע"ש. דמצינו פ"ב דכתובות ופ"ב דר"ה החילוק בין שלא עשו כראוי דאיכא למיתלי בטעות וכה"ג משא"כ עושה להיפוך:
וכ"כ הגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק מ' להדיא באבי המתגרשת וכ' משא"כ הגט שכ' בו כהן אם אינו כהן הגט בטל לכ"ע ע"ש וכ"כ בת' ב"ח סי' צ"ב דמה"ת בטל אותו שיכתב אבי האשה כהן ואינו כהן ע"ש דבאמת גם במקום לידה אין לנו ראיה כלל להתיר בלא כ' מקום דירה. דבשלמא בכתוב מקום דירה ויודעין שאין שם ששמותיהן כן. א"כ כמו דמבואר לעיל סי' קכ"ו בטור כש"כ בד' כ' כו' כיון שע"כ א' טעות שאם רביעי הוא כ"א לחודש וכיון דבימי השבוע לא שכיח דטעי תלינן הטעות בחודש ע"ש. כן בהנ"ל כיון שאין במקום דירה שלהם שמות אלו רק אלו. ואף שלא נולד במקום האמור מ"מ עכ"פ א' טעות ונאמר מחמת שינוי מקום הלידה שאחרים הם והטעות במקום דירה. וכיון שמקום דירה מדקדקים יותר כמ"ש הרא"ש ותוס' ממילא תלינן הטעות במקום לידה שבזה לא דקדקו כיון דמבורר זה מתוך הגט. אבל כשלא נכתב מקום דירה אף דסמכינן סתם שאותן הם שלא הוחזקו אחרים אבל בשינה מקום לידה מורה שאינם אותן רק אחרים שנולדו במקום הכתוב בגט. כיון שאין דבר המורה להיפוך. וא"כ י"ל דג"כ לא מכשרי רק דבמקום לידה הכתוב בגט ג"כ אין כשמותם הנ"ל וא"כ ג"כ עכ"פ טעות. ותלינן במקום לידה אבל באין כתוב שום מקום כדידן שנתגרשה במקום אחר וכתוב שינוי המורה שאינה זו ואין שום דבר המורה להיפוך רק מה שלא הוחזק שיהיה לו אשה אחרת והא כתוב בגט שמגרש אחרת שהוא בת כהן:
עוד לענ"ד דיש חומרא יותר במתגרשת משינוי במגרש. דהא מה שהסופר כותב לשמה הוא ע"פ מה שאומר לו הבעל כתוב לשם אשתי פלונית בת פ' ואינו מורה באצבע עליה רק ע"פ השם יודע הסופר שכותב לשם האשה ששמה כך וכשיש שינוי וכותב לשם בת כהן ואינה זו א"כ לא כ' לשם המגורשת כלל דקודם הנתינה אין שום בירור. שמא יש לו אשה אחרת ששמה כן והיא בת כהן. בפרט במומר שאינו בחזקת שלא עבר על חרם דרבינו גרשום. ורק מצד לא הוחזק באשה אחרת. אבל כיון שהשינוי ניכרת שזו אינה בת כהן ממילא מורה יותר על אחרת ממה שלא הוחזק. וחשש זה שייך במגרש ושינוי שם קצת דעכ"פ שומע הסופר ממנו וכותב לשמו משא"כ במתגרשת. ואם היה הבעל אומר לסופר כתוב לשם אשתי זאת ששמה כן היה שפיר רק טעות משא"כ כפי הנהוג שאומר כתוב לשם אשתי פלונית בת פ' כנ"ל:
שוב ראיתי באחרונים ז"ל והנה מבואר בתשו' נוב"י קמא סי' פ"ט ותנינא סי' ק"ט דין הנ"ל בנכתב על אבי' כהן ואינו כהן דמוחלט בעיניו דפסול ובת' הג' מהרע"א אינו רוצה להתיר כלל גם במקום עגון. ומה שמצדד שם הג' ב"מ להקל בסברות קלושות שאינם כדי להתיר איסור קל אף כי איסור אשת איש ועיקר הוכחתו שכתב ויראה לי דמכ"ש דבר הצריך שלא לפסול שטרא אם כתבוהו פשיטא דחתימי אשיקרא. וא"י למה ודאי מה שגורם לגבות שלא כדין וכה"ג צריכין להזהר אבל כיון דכ' שטר ללוה כו' מה להם לעדים שא"י אם הלוה כהן או לא כיון שיודעין שאין בעיר ששמו כשם זה הלוה לא כהן ולא ישראל לא יוכל מלוה לגבות מאחר. ואם אינו כהן ומשקר יחוש המלוה לעצמו ולא יקח שטר פסול. וממילא אין לחוש שהלוה משנה ופשוט וגם הג' הנ"ל ביטל דעתו אם לא יסכים הג' מהרע"א ולא הסכים. ובפרט שלא הזכיר כלל החילוקים דשני ושני לדידן שאין כ' מקום דירה. ודאי דבשטר שלא נכתב מקום דירת הלוה וכ' כהן לא יוכל לגבות ממי ששמו כן ואינו כהן:
הנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר