איש על העדה. משה בקש למנות איש ולא נער ובא להוציא את יהושע שנאמר עליו (שמות ל״ג:י״א) ומשרתו יהושע בן נון נער, וכן איש ולא קנאי ולהוציא את יהושע שמשה השיב לו לעיל (יא) המקנא אתה לי. אבל הקב"ה צוה קח לך את יהושע, כי כבר אינו נער ואף לא קנאי כי אם איש אשר רוח בו. פרוש אחר, משה בקש למנות איש אחד בלבד שגם יצא בראש העם שזהו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, וגם יקבע מתי לצאת שזהו ואשר יוציאם ואשר יביאם. אבל הקב"ה חילק את ההנהגה לשנים, בין יהושע לאלעזר שנאמר בו ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו וגו', וכך גם נחלקו הסמוכיות בין המלך ובין הכהונה ובין הסנהדרין. ועוד בקש משה יפקד ה' וגו' איש על העדה שהקב"ה בעצמו ימנה את המנהיג, אבל הקב"ה השיבו קח לך בעצמך את יהושע וגו' כי על משה בעצמו להסמיך את יורשו, למען ישמעו כל עדת בני ישראל שילמדו ממשה כיצד יש להעביר סמכות ממנהיג ליורשו.