ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם אני ה' מקדשכם. למעלה (יט) אמר ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם וכן להלן (כ) ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם, ולמה כאן הזכיר חוקים ולא משפטים? ונראה לי שהטעם הוא שחוקים הם בין אדם למקום ואילו משפטים הם בין אדם לחברו, כלשון משפט בכל מקום, כי אף על פי שיש הרבה מצוות בין אדם למקום שאינן שכליות ועיין במסכת יומא (סז), ואילו מצוות בין אדם לחברו הן שכליות מטבע ענינן, מכל מקום פרוש חוק אינו דוקא מצוה שאינה שכלית, שהרי בדברים (ד) נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ועיין על הכתוב שם, ואי אפשר שיאמרו כן על מצוות שאין להן טעם. אלא כיון שחוקים הם מצוות בין אדם למקום, לכן נאמר כאן ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם ולא נאמר גם את משפטי, משום שמיירי בקדושה כמו שכתוב בסוף הפסוק אני ה' מקדשכם בהמשך לפסוק הקודם והתקדשתם והייתם קדשים. וקדושה נקנית על ידי שמירת כל המצוות כאילו הן חוקים בין אדם למקום, כי אף המצוות שבין אדם לחברו הן מצוות בין אדם למקום. ולכן פתח בקדשים תהיו והמשיך במצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום בערבוביא, לפי שצריך לקיים את כולן בשווה מפני שכך ה' צוה אותן, וזהו כי קדוש אני ה' אלקיכם. אבל אם מקיימן רק מפני שהן שכליות או מטעם אחר אין האדם מתקדש על ידן, ועיין ברמב"ם הלכות מלכים סוף פרק ח' שאם עשאן מפני הכרע הדעת וכו' אינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם עכ"ל.