קץ כל בשר בא לפני. הקץ עוד לא היה ומה שייך לאמר שבא לפני הקב"ה, אלא בא הוא לשון הוה ופרושו שהקץ עומד לבוא. ועדיין קשה מה ענינו של קץ לבוא לפני הקב"ה, ואינו דומה לסדום הכצעקתה הבאה אלי ולנינוה (יונה א׳:ב׳) עלתה רעתם לפני, כי צעקה ורעה מגיעות מן האדם עד לכסא הכבוד כמו באיכה (א) תבא כל רעתם לפניך, אבל הקץ בא מן הקב"ה אל האדם כמו בעמוס (ח) בא הקץ אל עמי וביחזקאל (ז) בא הקץ על ארבע כנפות הארץ. ונראה להפריד בין קץ לבין כל בשר בא לפני, וכמו בישעיה (נב) קול צפיך נשאו קול ששם אחרי קול הוי פסיק ושוב צפיך נשאו קול, ובירמיה (י) קול שמועה הנה באה בלשון נקבה כי אחרי קול הוי פסיק ושוב שמועה הנה באה, ובשיר השירים (ב) קול דודי הנה זה בא ולעיל בבראשית (ד) קול דמי אחיך צעקים עיי"ש בפרוש הרשר"ה והרדצ"ה, וכאן ויאמר אלקים לנח קץ שבישר לו קץ האדם במבול. ועוד שבישר לו קצו של מבול כמו כל הנביאים שניבאו על הפורענויות וניבאו גם על הנחמה שתבוא אחר כך, ונח היה ממ"ח הנביאים כמו שאמרו בסדר העולם (תו"ש קכ"ב). ועוד נרמז שגילה לו קץ הימים כמו ביעקב שאמר את אשר יקרה אתכם באחרית הימים, ודרשו במסכת פסחים (נו) שבקש לגלות לבניו קץ הימין עכ"ל ופרש רמב"ן שהוא ימות המשיח. והטעם שהודיע הקץ לנח הוא ששכניו רננו עליו שמנבא רק רע על האדם, ולכן בישר לו הקב"ה שסוף העולם לטוב. פרוש אחר, ויאמר אלקים לנח קץ כמו די! סוף! שאינו סובל יותר את רעת האדם. ואחר כך אמר לו כל בשר בא לפני והוא לשון מיתה כמו להלן (טו) ואתה תבוא אל אבתיך ובדניאל (יא) ובא עד קצו. וגם הוא לשון משפט כמו בשמות (כב) עד האלהים יבא דבר שניהם, כי בני דור המבול היו תובעים משפט זה על זה מהקב"ה, הראשון אומר השני גזלני והשני אומר הראשון רימני, הראשון דורש להעניש את השני והשני דורש להעניש את הראשון, וזהו והנני משחיתם את הארץ משחית בעבורם את הארץ, כי בקשו נקמה איש על רעהו בעבור החמס.