ומולדתך אשר הולדת אהריהם לך יהיו. לך שיירשו את רכושך, ועיין לעיל. שאר בני יוסף לא נזכרו ולא נמנו עם בני ישראל שיצאו ממצרים, ונראה שנטמעו שם, וכמו שדרשו במכילתא בשלח (בפתיחתא) שרק חלק קטן מבני ישראל עלו ממצרים. וזהו שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כלומר ישארו לי לעולם, ואילו שאר בני יוסף יתבוללו, ולכן רצה שאפרים ומנשה יירשו את רכושו ולא את רכוש יוסף כדי שלא ישתרשו במצרים, כי עושרו של יוסף היה מתנת פרעה ואסור היה להוציאו ממצרים. ותדע, שהוצרך פרעה לצוות (מה) קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם למרות שבודאי היו ליוסף עגלות, כי יוסף לא היה רשאי להוציאן על דעת עצמו. והנה אפרים ומנשה שנולדו וגדלו במצרים קודם בואם של יעקב ובניו אף על פי כן לא התבוללו, ואילו ומולדתך אשר הולדת אחריהם שנולדו אחרי שיעקב ובניו כבר היו במצרים אף על פי כן נאבד זכרם, ומה הנולדים קודם בוא יעקב נשארו ישראלים, הנולדים אחר כך לא כל שכן? אבל באמת אין הדבר תמוה, כי כשיוסף היה לבדו במצרים טרח להשריש ערכיו בלב בניו, כי מי יעשה כן מלבדו, וגם הרגיש גלמוד במצרים כמו שאמר (מא) כי הפרני אלקים בארץ עניי, ולכן גם בניו הרגישו כנכרים שם, ועיין לעיל (מה) על הכתוב ולא יכל יוסף להתאפק. מה שאין כן אחרי בואם של יעקב ובניו, יוסף כבר לא טרח כל כך בחינוך שאר בניו, וגם הרגיש הקלה והרווחה במצרים והרגישו כן שאר בניו ולכן נאחזו בה. ועוד, יוסף גר בעיר המלוכה רחוק מאביו ומאחיו, ולא היה רגיל אצל אביו כמו שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה וגו' ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך. וכאשר אפרים ומנשה היו קטנים ויעקב היה בארץ כנען היו הם מרוחקים ממנו מאונס, אבל לאחר שיעקב ירד מצרימה ושאר בניו של יוסף היו קטנים או אז היו מרוחקים מזקנם כביכול ברצון אביהם, ולכן לא נקשרו בו.